טיפים לכתיבה

טיפ 34 | שמחה, כעס ועצב - איך להוסיף רגש לסיפור?

קודם כל ולפני הכל, אני רוצה רק להדגיש בצורה הכי ברורה שאפשר שלהכניס רגש בצורה טובה לסיפור זו עבודה לא פשוטה שדורשת הרבה התנסות וניסיון ולמידה. גם אחרי שתסיימו לקרוא את החלק הזה, אני לא יכולה להבטיח שתדעו בוודאות איך להוסיף רגש לסיפור בצורה טובה, כי בסופו של דבר הרגש שאתם מכניסים לתוך הסיפור תלוי רק בכם ובדרך שבה אתם משתמשים בו. בחלק הזה אדבר על שיטות שיעזרו לכם להוסיף את הרגש לסיפור ולגרום לו לקורא באמת להיקשר אליו בצורה הכי טובה שאפשר, אבל אלה יהיו רק שיטות, והדרך שבה אתם משתמשים בהן היא מה שמביא לתוצאה הסופית הרצויה.

אז לפני שבכלל אתחיל לפרק את הנושא הזה לגורמים, בואו רגע נבין מה הוא הרגש שבכתיבה ואיך הוא משפיע עליה. הרגש שבכתיבה הוא כל דבר שיגרום לקורא שלכם לחוש כל משהו – כעס, עצב, שמחה, התרגשות, פחד, רחמים, אקסטזה, דיכאון. בכתיבה שחסר בה הרגש או שהרגש לא מועבר לקורא בצורה טובה מספיק, הקורא ימצא את עצמו אפאטי כלפי הכתיבה ומשועמם ממה שקורה בה. זה לא משהו שאתם רוצים לגרום לקורא שלכם לחוות.

הרגש שבתוך הכתיבה הוא מה שגורם לקריאה להפוך למהנה יותר ומעניינת יותר. הקורא יוכל להישאב לסיפור שלכם ולהרגיש את מה שהדמויות מרגישות על בשרן בצורה הכי ריאליסטית שיש ובכך לחוש כאילו הם עצמם נמצאים בתוך הסיפור. זו בעצם המטרה של הרגש שצריך להיות במה שאתם כותבים.

חשוב לי להעיר: יש קוראים שהם "רגשנים" יותר ויש כאלה שפחות. אני, למשל, לא ממש ממהרת להתרגש מדברים. יש דברים שיגרמו לאנשים להזיל דמעה בעוד לי לא יהיה ממש אכפת (אני לא סוציופתית, אני סתם ממש אפאטית). לעומת זאת, יש אנשים שיכולים להתרגש מהמון דברים, גם מהקלים שבקלים. זה מאוד תלוי בקורא עצמו, ככה שיכול להיות מצב שתכתבו משהו שיגרום לקורא אחד לא לחוש כלום ולקורא אחר להתייפח. חשוב מאוד לזכור שלפעמים העברת הרגש לא תלויה רק בכם, אלא גם בקהל שלכם. לפעמים הקהל שלכם ממש רגיש והוא יחוש הרבה כלפי מה שכתבתם כשבפועל היא לא ממש מספיקה מבחינת רגש, ולפעמים הקהל שלכם לא יחוש יותר מדי כלפי סצינה ממש עצובה או סצינה ממש שמחה כי הוא אדם שקשה לרגש אותו.

בגלל הדברים האלה כדאי לדעת מה הן הנקודות שיש להתמקד בהן בשביל להוסיף מספיק רגש לכתיבה שלכם כדי שהיא תוכל לעבוד על כמה שיותר מהקוראים. בסופו של דבר, ככל שתתקדמו יותר בכתיבה שלכם, ככה אתם בעצמכם תדעו אם מה שכתבתם פעם מספיק מבחינה רגשית.

אז נתחיל מזה: בשביל שקורא יחוש משהו כלפי מה שכתבתם, בין אם זו סצינה או דמות, הוא צריך לחוש כלפיה חיבור. חיבור לא חייב להיות משהו שמשותף בין הקורא לסיפור שלכם. חיבור יכול להתרחש אצל הקורא גם כלפי נושא שהוא מעולם לא חווה אותו או הכיר אותו לפני כן, אם הכתיבה נעשית כמו שצריך.

למשל, כנראה שאף אחד מאיתנו לא יודע איך זה להיות שבוי מלחמה אצל האויב (ואני מאוד מקווה שבאמת אין כאן כאלה), אבל כל אחד מאיתנו כן יכול לדעת מה הם הרגשות המעורבים בסיטואציה. הפחד שבלהיות חסר אונים במקום שבו אנשים שלא אכפת להם ממך הם אלה שמקבלים החלטות, הפחד שבלהיות במקום לא מוכר שהתנאים בו נוראיים, הרעב, האומללות, הבדידות, הרצון הזה של להיאחז בתקווה הקטנה שמישהו יבוא להציל אותך כדי שתחזור הביתה בשלום. מבינים את הכוונה?