A moment of silence/רגע של שקט

פרק 1 - ההודעה ששינתה את חיי

״אלכסנדריה המלך מבקש שתבואי לראותו״ שמעתי את קולה של אלנה חברתי הטובה ביותר והמשרתת שלי מאחורי, אך לא הסתובבתי אליה והמשכתי להבריש את ארסון, ארסון הוא הסוס שלי שקיבלתי ליום הולדתי ה-12, הוא כולו שחור חוץ מכתם לבן שמאחורי אוזנו הימנית, אני אוהבת אותו כל כך.
״אלנה אנחנו באורווה אף אחד לא מגיעה לכאן את לא צריכה לדבר ברשמיות״ אמרתי בגיחוך למשמע שמי המלא והמשכתי להבריש.
״תסלחי לי אך זו אינה דרך מכובדת לדבר אל נסיכה גברתי״ אמרה וקולה רעד.
אני שונאת שמדברים אלי כמו אל נסיכה, במיוחד שזו אלנה שיודעת עד כמה זה מרתיח אותי.
״אלנה חשבתי שאמרתי לך ל...״ הסתובבתי וקראתי כשראיתי את אמי עומדת מאחורי אלנה, בלעתי רוק בכבדות.
אמי עמדה זקופה כמו תמיד וקרנה ביטחון עצמי שיכול להפחיד, לפחות אותי הוא הפחיד, שערה החום היה אסוף בתסרוקת מסובכת ועיניה החומות הסתלקו היישר אלי ברוגז, אומרים שאני נראת כמוה בצעירותה, אבל באופי לא היו יודעים שאנחנו חולקות את אותו הדם.
״כן, כמובן, אני אבוא מייד, אלנה החזירי את ארסון לתא שלו״ אמרתי ומיהרתי אחרי אמי. כשעברתי על פני אלנה היא נתנה לי מבט מצתער ומנחם. הלוואי ומבט כזה היה עוזר לי עכשיו.
״כמה פעמים כבר אמרתי לך לא ללבוש שמלות כשאת הולכת לאורווה, לא מספיק שאת מסתובבת בלי סוף בין החיות במסריחות האילו את לא צריכה ללכלך שמלות יקרות״ אמי אמרה בקשיחות שאני כבר רגילה אליה והתחילה אם הביקורת הלא נגמרת שלה, אני אף פעם לא יעמוד בציפיות שלה.
״אני מצתערת הייתי צריכה לטפל בארסון לפני שעור ההסטוריה ולכן לא הספקתי להחליף״ אמרתי והורדתי את מבטי.
״תעמדי זקוף״ אמרה ומייד עשיתי כדבריה, אני שונאת להכעיס אותה, זה אף פעם לא נגמר לטובתי.

נכנסתי דרך הדלת הכפולה הגדולה אל משרדו של אבי והתיישבתי על אחת מהכיסאות שממול לשולחן העבודה שלו.
אמי הלכה לעמוד לצידו של אבי כמו שהיא עושה תמיד כשהמצב הוא רציני, כעבור כמה רגעים קמרון אחי נכנס והתיישב בכיסא שלידי.
שקט שרר בחדר, שקט שהלחיץ אותי מאד.
״אנחנו צריכים לדבר איתכם על נושא מאד רציני, שישפיע על שניכם״ אבי אמר.
חרדה קלה אחזה בי, חששתי לחדשות הגדולות.