קמתי בבוקר וישר הלכתי למרפסת כדי לשאוף אוויר צח, השמש חיממה את עורי.
נזכרתי לפתע בכל הדברים שקרו אתמול ודמעות חנקו את גרוני, נערתי את התחושה ממי והתלבשתי.
אחרי שפגשתי את כריסטופר באורווה ונשארנו ערים לעוד שכתיים אני חושבת ואחר כך נפרדנו לחדרים כדי לישון, הצלחתי להרדם ועכשיו למרות שעות השינה המעתות שהיו לי לי הרגשתי רעננה.
התלבטתי עם ללכת לארוחת הבוקר עם משפחת המלוכה אך לבסוף החלטתי שלא, אני לא רוצה לשבת מול ניקולס, להתנהג כאילו כלום לא קרה.
הדלת נפתחה ואלנה עמדה והסתקל עלי בהפתעה.
"קמת ו... ואת לבושה כבר" אמרה
אוף זה לא כאילו בחיים לא קמתי לבד או התלבשתי בכוחות עצמי,
"כן קמתי מוקדם" אמרתי וחזרתי להסתקל למרחק.
"אלכס מה קרה? ספרי לי" אלנה ביקשה ויצאה אלי למרפסת, סיפרתי לה כל מה שקרה עם ניקולס.
"תלכי להודיע שוב שאני לא מרגישה טוב, אני פשוט לא מוכנה לראות אותו עוד" אמרתי, אלנה הנהנה ויצאה במהירות.
אחרי כמה זמן נהייתי רעבה יצאתי מחדרי והתחלתי ללכת במסדרונות עד שעברתי ליד משרת וביקשתי שינחה אותי למטבח, הלכתי אחרי ההוראות שלו והגעתי למטבח.
עיני ננעלו על סל מאפי קינמון שהדיפו ריח אלוהי.
"סליחה, אני יכולה אולי מאפה אחד" ביקשתי מאחת הטבחיות
היא היתה אישה נמוכה בעלת שער חום ועיניים ירוקות חומות.
"אני מצתארת יקירתי אבל הם מיועדים לנסיכה אלכסנדריה, אבל יש לי מאפה שוקולד אם את מעוניינת" אמרה
הופתעתי, יש עוד מישהו שלא מזהה אותי, גיששתי בכיס מכנסי ושלפתי את המכתב של קמרון ששמתי שם, תכננתי לקרוא אותו שוב.
"אני אשמח תודה ואני אוכל להביא לנסיכה את סל המאפים אני בכל מקרה צריכה להביא לה מכתב" אמרתי והאישה חייכה אלי ברוך
"בואי שבי תוכלי בנחת" אמרה וציתתי לה
היא הגישה לו צלחת עם מאפה שוקולד וכוס מים והתיישבה מולי
"אז מה הוא שמך ומה נערה יפה כמך עושה מארמון" שאלה ועינייה סקרניות ורעבות לחידוש, משהו במשפט הזה נשמע לי מוכר.
צחקתי אבל לפני שהספקתי לענות קול מאחורי ענה.
"אלכס מה את עושה כאן" כריסטופר שאל מעביר את מבטו ממני אל האישה ושוב אלי וגיחך.
"באתי לגנוב ארוחת בוקר" אמרתי וחייכתי כשהתקרב אלי ונתן לי חיבוק בהפתעה, לא ציפיתי את זה.
האישה ניקתה את גרונה ברוגז מזויף
"בסדר בסדר שלום גם לך אמא" אמר כריסטופר וחיבק אותה, היא היתה נמוכה ממנו בכמעט שני ראשים, הבטתי בהם בהפתעה.
"זו אימך" שאלתי עדיין מופתעת ואז לרגע ראיתי את העיניים הדומות.
"תקראי לי נטליה בבקשה" אמרה ועינייה נצצו כשהסתקלה על כריסטופר "אז אך שניכם מכירים" שאלה
"מהאורווה כמובן" אמר כריסטופר והיא גילגלה עיניים
"ברור שתפגוש אך ורק שם אנשים אתה הרי תמיד שם...השאלה היא למה אלכס היגיעה לאורווה, זה לא כל יום שנערה יפה כמוך מגיעה לשם" אמרה והרימה גבה.
הסמקתי קלות ממבוכה כששני המבטים שלהם מופנים אלי
"מה אני יכולה לעשות אני אוהבת את הריח" אמרתי ומשכתי את כתפי.
"ממש זוג משמיים" נטליה אמרה ופרצנו בצחוק
"טוב נראלי שכדי שתביאי את המאפים להנסיכה, שלא תגווה ברעב" המשיכה וכריסטופר הביט בי בהפתעה
"את מכירה את הנסיכה" שאל ואני קפאתי לרגע ודיברתי במהירות
"לא...לא אני רק מביאה לה אוכל...ומכתב" אמרתי ולקחתי במהירות את סל המאפים וצאתי מהמטבח.
שמעתי אותם מאחורי עוד מדברים "איזו מקסימה" אמרה נטליה
"כן מקסימה" אני חושבת ששמעתי את כריסטופר אומר
חזרתי לחדרי מחכה בקוצר רוח לאכול את המאפים.
סיימתי לקרוא את הספר והלכתי לסיפרייה כדי לקחת אחר
באחד מהפניות במסדרונות שמעתי אנשים מדברים מעבר לפינה, הסתקלתי וראיתי שאלה היו המלכה וניקולס.
"אתה עשיתה מה" שאלה המלכה זוהמת
"אני לא התעוונתי לעשות את זה, היא פשוט ישבה על עץ כאילו הוא שייך לה והתפוצצתי" אמר בקול מלא חרטה אך היה שם גם כעס.
הם מדברים עלי, על מה שקרה אתמול, על אך שניקולס מרוב חוצפתו צעק עלי והאשים אותי בדברים שלא עשיתי.
"ניקולס אתה יודע טוב מאד שזה לא מכובד לצעוק ככה על הנסיכה אוי אפילו לנערה רגילה אסור לצעוק ככה מה קרה לך" נטפה עליו בכעס ואכזבה.
"אבא אמר לי בסדר, הוא אמר לי הכל" צעק והעיף את ידיו למעלה
לא הבנתי על מה דיבר אבל המלכה נראתה מופתעת וזוהמת עוד יותר, היא משכה בידו והןם הלכו במהירות.
הדבר האחרון ששמעתי הוא שהמלכה אמרה "אנחנו עוד נדבר עם אביך על מה שעשה"
"מצאת מקום חדש לקרוא אני רואה" שמעתי את קולו של כריסטופר והרמתי את מבטי אליו מחייכת.
ישבתי על ערמת קש בתא של לילה וקראתי בעיניין רב את הספר בחדש שלקחתי מהסיפרייה.
"כנראה" אמרתי "אימך נהדרת דרך הגב" הוספתי
"אני יותר הייתי אומר מביכה אבל כן" אמר כריסטופר
"אני לא חושבת, אתם נראים מאד קרובים"
"כן אנחנו כן" גיחך "היא מאד אהבה אותך" הוסיף, אני הרמתי ושמטתי את כתפיי
"גם אני אותה היא מאד חברותית"
"תרגום חטטנית" אמר כריסטופר וצחקנו "יש יום יפה בחוץ למה לקרוא בפנים" שאל משנה נושא
"פעם האחרונה שקראתי מישהו צעק על וכמעט הפיל אותי מהעץ" אמרתי והוא הביט בי בבלבול
"מי עשה את זה, רגע זה ההוא שדיברת עליו בלילב עם לילה" שאל
אוי מה עשיתי למה אמרתי את זה, אני לא יכולה לספר לו שזה היה הנסיך כי אז יצוצו שאלות ואני לא יכולה לספר כל כך הרבה שקרים.
"כן... וסתם אחד מאנשי החצר" המצאתי והוא הנהן בהבנה
"אבל למה" שאל
"מה למה" הבטתי בו והוא משך אותי לשבת איתו על ערמת קש שנמצאת צחוץ לתא של לילה כי היא לא אוהבת אותו במיוחד
"למה קראת על העץ כל אחד אחר היה יושב מתחתיו" אמר
"תמיד הייתי קוראת על עצים ככה אמי לא היתה מוצאת אותי.. ואני לא על אחד" אמרתי בשחצנות מזוייפת
"כן בהחלט רואים" צחק, היו לו גומות יפות שהופיעו כשחייך, אהבתי להיות בחברתו הוא גורם לי להרגיש להרגיש כמו נערה רגילה.
"גם אתה לא כז..." אלנה נכנסה לאורווה בריצה וקטעה אותי.
"אלנה מה קרה" שאלתי אותה, מתקרבת אליה
היא העבירה את מבטה ממני אל כריסטופר ושוב חזרה אלי
"אנחנו צריכים ללכת" אמרה אך לא הבנתי "אנחנו צריכות ללכת, קוראים לך בדחיפות" אמרה ומבטה סימן לי שזה רציני אוי זה בטח אחד ממשפחת המלוכה.
"בסדר...כריסטופר סליחה אני חייבת לרוץ" אמרתי ונופפתי לו בזמן שאלנה מושכת אותי מהאורווה.
"המלכה ביקשה לראותך בדחיפות, היא נראתה כועסת" אמרה אלנה דוחפת אותי אל כיוון הגן הפרטי של המלכה.
________________________________
מה יקרה לאלכס? מה המלכה רצתה?
YOU ARE READING
A moment of silence/רגע של שקט
ChickLitתמיד הייתי חשובה, מאז שנולדתי אבל עם החשיבות שלי באה גם גורל. רוב האנשים יכולים לבחור את מסלול חייהם אבל לאחי ולי זה לא היה כך, נולדנו לגורל שכבר קבעו עוד לפני שיכולנו להתנגד. גורלו של אחי קשה וחשוב אך לא קשה או חשוב כמו שלי, הוא היורש לכתר, הבא בת...
