כריסטופר ישר לקח אותי למרפאה כדי שיבדקו את רגלי אחרי שחבשו אותה לאחר מכן שני שומרים ליוו אותי לחדר הכס ששם אפגוש את המלך. מה אגיד כשישאלו אותי למה ברחתי? מה כבר אוכל לומר?
עמדתי מול המלך ובנו הבכור ניקולס, האדם שיהיה בעלי בעתיד
"הוד מלכותך הוד מעלתך" קדתי עד כמה שיכולתי מבלי להפעיל יותר מידי משקל על רגלי הפצוע
"נעלמת ליומיים נסיכה" קולו הקר של המלך העביר צמרמורת במורד גבי והזכירו לי את שיחתו על המרד
"אכן" אישרתי בקול יציב שהפתיע אותי
"אנו הסקנו שחטפו אותך האם זה נכון" שאל
"לא אדוני יצאתי מתחומי הארמון על דעת עצמי ובשיכול דעת מוטעה לא הודעתי לאף אחד" עניתי
"על דעת עצמך" חזר אחרי והרים את גבותיו
בטני התהפכה
"אני מבטיחה לך שלא הייתה בכוונתי להדאיג אף אחד" קולי רעד קצת בניגוד לרצוני
לקחתי נשימות עמוקות מנסה להרגע
"אם כך מה היא הסיבה לכך שעזבתי את הארמון" שאל לא מוריד את עיניו ממני
ידי רעדו ולכן שילבתי אותם
"הרגשתי כלואה" אמרתי, לא מספיק המלך רוצה יותר מידע, הוא רוצה שאני אפשל "הגעתי לכאן לארץ החדשה שלא הכרתי ישירות אל הארמון, רציתי לראות את החיים מעבר לשער" עצרתי, אם אמשיך לדבר אתן יותר מידי מידיע ואחסוף את עצמי
המלך הרהר בתשובתי ובזמן הזה העברתי את מבטי לניקולס שהביט בי בחשדנות
ידעתי שהמלך לא יאמין לאף מילה שלי אך ניקולס לא חד כמותו או שכן? יכול להיות שהוא משתף פעולה עם אביו? האם הוא באמת מסוגל לעשות זאת?
"אני מבין אך בעתיד עליך לקבל אישור לפני יציאה מהארמון" אמר מרקוס מקפיץ אותי ממחשבותי
"אני מבינה זאת הוד מלכותך" אמרתי וקדתי
המלך שחרר אותי בתנועת יד קצרה ויצאתי בצליע קלה מחדר הכס
המשכתי במסדרון עד שהגעתי לפניה השלישית ונשענתי על הקיר, פתאום שמעתי צעדים הסתובבתי והזדקפתי
ניקולס הגיח מאחורי הפניה והביט בי בצורה משונה
"אלכסנדריה את בסדר" שאל והופתעתי מהמחווה
"כן קצת חבולה אבל בסדר" זיפתי גיחוך
לא רציתי לדבר איתו
"יופי אני שמח שטעיתי" אמר וחייך חיוך קטן
נעבקתי בעצמי עם להאמין לדאגה שלו
"זאת היתה אשמתי אני הייתי צריכה להשאיר פתק לאלנה אבל זה לא עלה במוחי באותו הרגע" אמרתי נוטפת בעצמי
"מה באמת קרה שגרם לך לעזוב" שאל
אז הוא באמת לא האמין לדברי בחדר הכס, האם זה בגלל שהוא עובד עם אביו והוא חושב שהוא יוכל להבים עם עליתי על משהו?
"זה בגלל המריבה עם כריסטופר" שאל והפתיע אותי
"אה" השפלטי את מבטי "הייתי צריכה לדעת שהוא יספר לך" קולי היה עצוב
"את יודעת שהוא לא התכוון למה שאמר" אמר
"אני לא בטוחה בזה" אמרתי ושיפשפתי את זרועי "הוא צודק אני רק פוגעת בו גם עם אני לא מתכוונת לזה" המשכתי
"הוא הגזים בתגובה שלו אמח בטוח שאת לא רק פוגעת בו" אמ ושם את ידו על כתפי
העברתי את מבטי את ידו והוא עשה כמותי, הסתקלנו אחד על השני והוא הוריד את ידו במהירות וגירד את עורפו
"וממתי אתה כל כך נחמד ומתחשב" גיחכתי בזיוף נזכרת בכל השיחות שלנו
"כן טוב אמרנו שנתחיל מחדש וגם יש לי על מה לכפר" אמר והטתי את ראשי
"מה הכוונה" שאלתי הרי התנצלת על שצעקת עלי
ניקולס הוריד את מבטו לכיוון הרצפה
"אמ...יש את המקרה ההוא מהנשף" גמגם קצת והסמיק?
"בנשף" שאלתי בלחש, אבל הוא לא זיהה אותי בנשף, אוי לא "הנשיקה" לחשתי ושמתי את ידי על פי
"כן אני רציתי להתנצל על התנהגותי...לא הייתי צריך ל... את יודעת" גמגם
בחיי לא ראיתי אותו ככה, לא ידעתי שהוא מסוגל להיות מובך
"אניגם צריכה להתנצל על שסטרתי לך" אמרתי
"הגיע לי" אמר ומשך בכתפיו
"אך זיהית אותי" שאלתי, הרי הוא לא אמר דבר להוריו על כך שזאת היתה אני
"האמת לא אני זה שזיהה אלה כריסטופר" אמר
הבטתי בו בהפתעה
"מה הוא ידע שזאת הייתי אני" שאלתי והוא הנהן
הוא ידע אז ששיקרתי לו על משהו למה הוא לא אמר לי שהוא יודע?
"טוב אני צריך ללכת לאו מחכה לי את תצתרכי עזרה להגיע לחדך" שאל והנדתי לשלילה
ניקולס קד בקצרה ועבר על פני
פעם ראשונה שהיתה לנו שיחה שלא היסתיימה רע.
אני לא יודעת כבר מהלחשוב עליו עד עכשיו הוא היה אדם נורא ופתאום הוא מתהפך, האם הוא מודע לתוכניותיו של אביו?
בסופו של דבר הגעתי לחדרי אחרי שלושה עצירות בגלל רגלי שעדיין כואבת.
נכנסתי לחדר ולפני שהספקתי להגיב אלנה קפצה עלי בחיבוק הדוק
"אלכס אני לא מאמינה" התיפחה בבכי
"אלנה הכל בסדר" אמרתי בלחש קצת נחנקת מחוזק חיבוקה אך לא הרפתי ידעתי שהיא זקוקה לזה ואולי גם אני
"אני לא ידעתי לאן נעלמת" המשיכה ליבב
בזמן שליטפתי את גבה לחשתי ברוגע "אני פה עכשיו, הכל בסדר" אפילו שהיה רחוק מלהיות בסדר
אחרי שהיא נרגעה התיישבנו שנינו על המיטה מחזיקות ידיים, עיניה של אלנה עדיין היו אדומות מהבכי אך הדמעות הפסיקו לרדת
"אלכס מה קרה לך" שאלה ביאוש ודאגה
"עזבתי, הייתי צריכה לצאת כדי לעקל ולהבים כמה דברים" אמרתי מסתקלת מעבר אליה
"כשהבנתי שנעלמת לא ידעתי מה לחשוב כל כך פחדתי" אמרה וכמה דמעות ירדו אך היא מהר העלימה אותם
"אני כל כך מצתערת אני הייתי צריכה להשאיר לך מכתב אבל הכל קרה כל כך מהר" הנדתי את ראשי חושבת על הברחה שלי מהארמון
אלנה נשמה כמה נשימות עמוקות
"מה קרה אתמול, מה גרם לה לברוח ככה" שאלה ועיניה התחננו להסבר
אלנה היא יותא ממשרתת בשבילי היא החברה הכי טובה שלי, אשת הסוד שלי אבל האם אני יכולה לספר לה גם את זה? האם אני יכולה לספר את הסיפור הזה לעוד מהוא כאשר אני עוד לא הבנתי אותו סופית?
ג'ראלד אמר לי לבחור בקפידה את בני הברית שלי. אני כבר לא בטוחה מי נגדי ומי בעדי במקום הזה אבל דבר אחד אני כן יודעת וזה שאלנה תמיד תהיה לטובתי.
אז לקחתי נשימה עמוקה וסיפרתי לה את הכל.
YOU ARE READING
A moment of silence/רגע של שקט
ChickLitתמיד הייתי חשובה, מאז שנולדתי אבל עם החשיבות שלי באה גם גורל. רוב האנשים יכולים לבחור את מסלול חייהם אבל לאחי ולי זה לא היה כך, נולדנו לגורל שכבר קבעו עוד לפני שיכולנו להתנגד. גורלו של אחי קשה וחשוב אך לא קשה או חשוב כמו שלי, הוא היורש לכתר, הבא בת...
