A moment of silence/רגע של שקט

פרק 3 - התחלה חדשה

הנסיעה עברה באיטיות מיגעת, אלנה היא היחידה שנסעה איתי ואני הייתי אסירת תודה על זה שהיא תלווה אותי בזמן שלי בסימיליה, לפחות תהיה לי שם חברה אחת.
אלנה ישנה ואני בהיתי בדרך המטושטשת שעוברת על פני, ככל שאנחנו נוסעים כלל אנחנו מתרחקים מאליוס וכך אני מרגישה שמשהו ממני נלקח, 18 השנים האחרונות באילוס לא הספיקו לי.
לשבתי גם על אבי והמורדים, אני דואגת פעם האחרונה שדבר זה קרה היה כשסבי היה בשילטון אך לכך היה הצדקה, אבי אמר שהוא היה שליט אכזר אבל אבי שליט טוב, מתחשב ואוהב אין שום סיבה הנראת לעיין למרוד בו.
עיני קלטו את הטירה הקרבה והערתי את אלנה ״הגענו״ אמרתי לה.

יצאתי מהכירכרה ומצאתי את עצמי ברגלי מדרגות שהובילו לארמון, הוא היה גדול ברבה מהארמון באליוס זה היה ברור לעין, הסתכלתי אל אלנה ששלחה לי מבט מעודד, נאנחתי.
הרמתי את שולי שמלתי ועליתי לאט המדרגות, אני חייבת לנסות להתנהג כמו שאמי היתה מצפה ממני לפחות למפגש הראשוני.
הגעתי לראש המדרגות וחיכה שם משרת ״גברתי משפחת המלוכה מצפה לך בחדר הכס״ לקחתי עוד נשימה עמוקה והלכתי אחריו.

דלתות העץ הגדולות נפתחו, כבר מרחוק ראיתי את משפחת המלוכה עומדת על הבמה הקטנה סביב כס המלכות. נכנסתי לאט כאשר נעלי מרעישות על רצפת האבן עם כל צעד שלי ובטני מתהפכת מרוב לחץ.
קדתי קידה עמוקה והרמתי את עיני אליהם המלך והמלכה ישבו זה לצד זה, ליד המלכה עמד נער שנראה בגילי, לידו ילדה וילד הקטנים ממנו, העברתי את מבטי למלך שערו הלבן היה קצוץ ועיניו הירוקות הלחיצו אותי, הוא הסתקל עלי במבט שלא הצלחתי לפאנח ואז הוא השתנה במהירות למבט אדיש.
״שלום וברוכה הבאה לביתנו הצנוע הנסיכה אלכסנדריה״ אמר המלך קולו היה חד וקר, שמעתי צחקוק קל אך התעלמתי.
״תודה שהסכמתם לארח אותי״ אמרתי בנימה מנומסת של הערכת כבוד, בסופו של דבר הצלחתי לקלוט משהו מאמי.
״העונג הוא כולו שלנו״ משהו בקולו גרם לי אי נוחות
״מרקוס בחייך איזה חוסר מצידך״ אמרה המלכה, הסתלקתי עליה בהפתעה, היא ניגשה אלי עם חיוך חמים, קולה היה רך ורגוע, עיניה היו כחולות ושערה היה החום הכהה מה שנתן לה מראה מלכותי.
קדתי אליה קידה וחייכתי אליה חיוך קטן ללא שיניים, עוד משהו שקלטתי מאמי.
״אך היתה הנסיעה? עברת דרך ארוכה מאליוס״ אמרה המלכה והנהנתי
״הנסיעה היתה ארוכה אך עברה בנועם״ חייכתי ולחשתי ״זה לפחות מה שאמרו לי, אני נרדמתי ברגע שיצאנו״ המלכה צחקה ״תודה על הדאגה הוד מלכותך״ אמרתי והיא גיחכה ברוגז, בהלה תפסה אותי, אני כאן שלוש דקות בלבד וכבר הצלחתי להעליב את המלכה.
״את חמודה מאד אבל בבקשה קראי לי ססיליה״ הנהנתי.
היא לקחה את ידי והובילה אותי אל הבמה עד שעמדתי מול ילדה עם שער בלונדיני ועיניים ירוקות ״תכירי פנלופי את אלכסנדריה״ קדנו אחת לשניה, היא חייכה אלי ואז הורידה את מבטה לידיה השלובות.
עברתי אל מול הילד שברור שהוא הצעיר במשפחה, הוא היה שעל שער חום כמו אינו ועיניים ירוקות ״לאו תכיר את אלכסנדריה״ קשנו אחד לשני והמסכן כמעט נפל קדימה, צחקקתי והוא חייך אלי חיוך רחב ומבויש, אני מניכה שזו לא הפעם הראשונה שמשהו כזה קורה לו.
עכשיו עמדתי מול הבן הבכור, היורש לכס המלכות.
שערו היה שטני ועיניו היו כחולות כמו של אמו, היה משהו בעיניו שגרם לי לרצות לבהות בהם שעות, הוא היה גבוה ממני בכמעט ראש ובעל כתפיים רחבות.
״זהו ניקולס בני הבכור״ קדתי קידה פעם נוספת ואז הוא לקח את ידי ונשק לה, אווווייייייי התאמצתי כל כך לא לנגב את ידי בשמלתי, אני שונאת כשעושים את זה.
לבסוף עמדתי מול המלך עצמו קדתי קידה אך הוא רק הסתקל עליכם העיניים האלו שגרמו לי לרצות להעלם מהחדר, המלכה ניקתה את גרונה ברמיזה והמלך הניד את ראשו.
״לי תוכלי לקרוא המלך מרקוס״ אמר בקולו הקר.
״אני מניחה שהיה זה יום ארוך בשבילך, אולי כדי שתלכי לישון בחדרך ותצתרפי אלינו לארוחת הבוקר מחר״ הציעה המלכה והנהנתי.
קדתי קידה למלך ולכולם והתחלתי לצעוד החוצה מחדר הכס, מרגישה את מבטו של המלך נעוצה בגבי.