A moment of silence/רגע של שקט

פרק 6 - סודות

התישבתי בשולחן עבודה לקחתי דף ועט.

קמרון היקר,
שלום, מה שלומך? אך בבית? האם משהו היה עצוב מעזבתי?
עבר רק יום אחד ואני כבר מתגעגעת כל כך.
אני משתוקקת לחזור הביתה במהירות, אני רוצה לצחוק איתך עוד.
המעבר הזה תפס אותי לא מוכנה.
אך ארסון? אתה מטפל בו בשבילי?
אני כל כך מתגעגעת אליו, אני זקוקה לרכיבה כדי להשתחרר מהלחץ.
עד כה דיברתי רק עם הקטן ממשפחת המלוכה אני חושבת שהוא בן 14, יש לו מחסן מכונאות סודי זה העלה זכרונות טובים.
אני מנסה להתנהג בצורה הולמת ומנומסת, אני ימשיך לנסות אבל זה קשה ומתיש.
אני לא רוצה לאכזב את הורינו, אני יודעת עד כמה הסכם השלום עם ססיליה חשובה לנו, רק בזכותה אנחנו נוכל להתמודד עם המורדים.
בבקשה תכתוב בקרוב
מאחותך האהובה אלכס

ביום השני האווירה היתה קלה יותר בארוחת הבוקר, לאו התחיל לשוכח איתי מה שמנע ממני לאכל בשקט המביך.
מסיבה לא ברורה ניקולס הביט בי בכעס, אני לא מבינה למה.
אחרי הארוחה החלטתי ללכת לאורווה, היום לבשתי שמלה שהגיע לי עד לברכיים, משוחררת עם כתפיות דקות בצבע ירוק כהה.
הגעתי והלכתי הישר לתא של לילה היא צהלה בשמחה והתחלתי ללטף אותה מרגיעה אותה ואותי על הדרך.
״ושוב היא מגיעה להתמודד מול החיה המסוכנת״ אמר קול מאחורי, הסתובבתי וראיתי את כריסטופר, ישר עלה לי חיוך כשראיתי את האדם היחיד שלא יודע את מעמדי.
״היא לא מסוכנת״ הגנתי על לילה
״אולי אליך לא אבל לאחרים היא קטלנית״ כריסטופר שלח יד ולילה ישר נענעה אותו ממנה בכעס והלכה עמוק יותר בתא שלה מחוץ לתווך ידי.
״סליחה שהרסתי את המפגש בין היפה לחיה״ אמר והצביעה כלי כשאמר חיה, עשיתי פרצוף נעלב ואז פרצנו בצחוק.
רק קמרון היה מצליח להצחיק אותי כך. החיוך ירד לאט מפני. אוי כמה אני מתגעגעת אליו.
״מה קרה״ שאל כריסטופר מודאג ממבטי העצוב.
״סתם מתגעגעת לאחי״ אמרתי וחיבקתי את עצמי
״איפה הוא״ שאל ונשען על משקוף התא כמו שעשה אתמול.
״בבית...באליוס״ אמרתי והוא שרק בקול
״הבית רחוק״ אמר והנהנתי ״את רוצה לחזור״ שאל ושילב את ידיו על החזה.
״כן הייתי רוצה לחזור ולראות אותו אבל אני חוששת שזה לא יקרה בזמן הקרוב״ אמרתי נשענת עם גבו על המשקוף השני של התא.
״למה באמת את פה״ שאל, הרמתי אליו מבט ״סליחה זה לא יצא נכון, התכוונתי שנסת רחוק מהבית שלך כדי להגיע לפה למה?״ תיקן את עצמו.
״זה סוד״ אמרתי עם חיוך, אני לא יכולה לספר לו אחרת הכל יהרס, הוא ישנה לגמרי את ההתנהגות שלו כלפי.
הוא צחק ועיניו נצצו בשעשוע ״נו גלי לי״ ביקש ואני הצמדתי את שפתי אחת לשניה והנדתי את ראשי.
״נו אלכס, אני שונא סודות״ הרגשתי עיקצוץ של אשמה על זה שאני מסתירה ממנו את האמת, האמת שתגרום לו להתרחק, אני מנסה לדחות את הרגע שהוא יגלה, רק עוד קצת.

חזרתי לחדרי וראיתי את אלנה יושבת על המיטה, ברגע שראיתה אותי קפצה על רגליה וחיבקה אותי.
״היי מה נשמע״ שאלתי והתיישבתי על המיטה
״איפה היית? לא ראיתי אותך מהבוקר כששלחתי אותך לארוחה עם משפחת המלוכה אני לא יודעתי מה קרה כי את הרי לא מכירה את הטירה אז חשבתי שאולי נאבדת והיה גם הילד א...א....לא ונראה לי הקטן הזה הוא בא לחפש אותך והוא התאכזב שלא היית״ אמרה הלנה בנשימה הזאת
״הלנה הכל בסדר, אל תדאגי הייתי באורווה עם כריסטופר״ הרגעתי אותה היא נשמה כמה משימות עמוקות והמהנה בשקט.
'תוק תוק תוק' דפקו בדלת והלנה הלכה לפתוח, חזרה אם מכתב והגישה לי אותו.

'אלכסנריה היקרה
אני מזמינה אותך לפינת הישיבה בגן הפרטי שלי לתה ועוגיות בחברתי ובחברת ביתי.
מקווה לראותך
ססיליה'

עיני נפערו, המלכה הזימנה אותי לתה, אני לא מאמינה, אני לא יודעת אם אני מסוגלת להיות לידה לבד או עם הבת שלה.       
"אוף בחיי" אמרתי, קמתי סידרתי את שמלתי והלכתי אחרי המשרת.                
הגעתי לךינת הישיבה וראתי את המלכה ופנלופי היא חייכה עלי בבישנות כמו שעשתה אתמול ושלשום.
" צהריים טובים" אמרתי וקדתי קידה
״אוי ילדה את לא צריכה לקוד אנחנו כבר חברות בואי שבי״ אמרה והתיישבתי על יד השולחן העגול
״כמה סוכר״ שאלה המלכה, סימנתי 2
שתיתי שלוק מהתה החם שהעלה אדים, היה לו טעם של עלים ירוקים טריים
״התה נהדר״ אמרתי והמלכה חייכה
״זה מהגן שלי, אני מאד גאה בו״ אצרה וראו בעינייה שזה מקום מיוחד בשבילה
פנלופי ישבה בשקט ופעם נוספת השפילה מבט אל ידיהה, היא ניסתה להוריד כתמי פחם מאצבעותיה
״את מציירת פנלופי״ שאלתי אותה, היא הרימה אלי את מבטה
״כן אני מאד אוהבת לצייר״ אמרה בקול שקט המאפיין אותה.
מבטה הראה שהיא יוצר מאוהבת לצייר, אני שמחתי שמצאתי נושא שיחה שאני אוכל להוביל שלא קשור ישירות אלי.
״את צריכה לראות את הציורים שלה היא מדהימה, ממש פיקאסו הבאה אני אומרת לך״ אמרה המלכה ועטפה את ידה של פנלופי.
צביטה של קינאה כלפי מערכת היחסים ביניהם הופיעה אצלי, אמי בחיים לא התנהגה כך איתי.
סיפרתי לפנלופי על שהיו תלויים בביתי ועל כשלונות הציור שלי הרבות שלי.
״אולי תוכלי לנסות ללמד אותי בהזדמנות״ שאלתי והיא הנהנה במרץ, הבישנות שלה נעלמה היא כנראה מרגישה יותר בנוח כשמדברים על אומנות.

________________________________
בתמונה למעלה זה כריסטופר
תגיבו אני ממש אשמח לשמוע את דעתכם

ככל שהפרקים ימשיכו ככה העלילה תהיה יותר מעניינת אני מבטיחה לכם