הגעתי לחדר הזר שלזמן הקרוב יהיה שלי. נכנסתי דרך הדלתות אלנה סגרה אותם אחרי, נאנחתי.
״טוב אני חושבת שזה הלך טוב לא?״ שאלה אלנה ואני כתשובה הנהנתי בשתיקה, פשטתי את שמלתי הכבדה ומחליפה לכותונת הלילה שכבר היתה מוכנה בשבילי על המיטה.
הסתכלתי על הידר והופתעתי לגלות שעיצבו או כמעט לגמרי זהה לחדרי באליוס.
קירות לבנות חוץ מאחת שעלייה נשענת לוח הראש של המיטה שהוא בצבע כחול בהיר אפרפר במקצה, מיטה זוגית, שולחן עבודה ומאחוריו חדר ארונות, בין הארון למיטה יש חלון עם מרפסת, בצד השני של המיטה היה שולחן איפור עם מראה גדולה ולידו שירותים ואמבטיה וכמובן שבצד ימין מהארון היה ארון ספרים גדול, כמעט כל המדפים היו מלאים חוץ משלושה.
התקרבתי לארון ספרים מעבירה יד על המדפים, אלה הספרים שאמי שלחה איתי כנראה ׳נימוסים והליכות׳ , ׳הסטורית המלוכה של סימיליה׳
״אלכס את רוצה ללכת לישון עכשיו או שתרצי להשאר ערה עוד״ שאלה אותי אלנה מאחורי
״אני חושבת שאני אשאר ערה עוד קצת אבל לכי, לכי להסתדר בחדר שלך אני כבר אשכיב את עצמי לישון הלילה״ אלנה צחקה , שמעתי את הדלת נסגרה וחיוכי ירד באיטיות.
אני מתגעגעת לאליוס ולחדר המקורי שלי, האם זה יהיה לא מנומס לבקש לשנות את העיצוב?
עצרתי את עצמי מלבדוק אם כתוב על כך משהו בסדר ׳נימוסים והליכות׳
נאנחתי
עלי ללכת לישון מחר אני צריכה אנרגיות חיוביות על הבוקר, לפחות כדי לשכנע את משפחת המלוכה שאני לא משתוקקת יוצר מידי לחזור אל ביתי.
נכנסתי למיטה הרכה, שכבתי כמה שעות לפני שהצלחתי להרדם חושבת על חדרי הריק באיליוס.
אור סינוור אותי והתעוררתי לחדר מואר מקרני אור הטיביעים של השמש המוקדמת התישבתי במיטה ולרגע חשבתי שאני אקום ואראה א אלי מחכה לי במסדרון כדי ללכת לארוחת הבוקר ביחד אבל אז נזכרתי בעלילות של אתמול, נאנחתי ונשכבתי חזרה במיטה.
״בוקר טוב, הגיעה הזמן לקום״ קולה של אלנה הגיעה מהארון היא כבר בוחרת לי את בגדי ליום הראשון בסימיליה.
היא אף פעם לא בוטחת בי לבחור בגדים הולמים לימים ׳חשובים׳ טוב מי יכול להאשים אותה אם זה היה תלוי בי אני הייתי בוחרת ללבוש מכנסיים או את הבגדים הכי פשוטים שיש וזה לא מהדברים שמתאימים לנסיכה.
״אני חייבת לקום״ שאלתי בקול ילדותי בזמן שמשכתי את השמיכה מעל פני.
הופתעתי שאלנה לא חזרה אלי עם תשובה מתחמקת כמו בדרך כלל, היה שקט אבל אז לפתעה השמיכה שלי נמשכה מעלי והרגשתי את קור הבוקר, קמתי בבהלה ושלחתי מבט לאלנה שצחקה.
גלגליתי עיניים והתחלתי להתלבש, סידרתי את שערי בשולחן האיפור ואז שמעתי דפיקה בדלת.
אלנה פתחה אותה בזמן שאני סידרתי כמה סיכות שהציקו לי.
״היא מייד תגיע״
״בואי משפחת המלוכה מחכה לך לארוחת הבוקר״ אלנה לחשה לי וקמתי במהירות.
הלכתי אחרי המשרת, אלנה בחרה לי שמלה קצרה מה שהתאים למזג אוויר הנעים, תפוחה קצת בחצאית וצמודה בחלק העליון, היא היתה בצבע אפור בהיר עם דוגמאות של קווים מתפתלים בצבע כסף.
נכנסתי לחדר האוכל ולא הופתעתי שהוא היה ענק, המשרת הוביל אותי למקומי בשולחן ליד לאו וממול לניקולס.
הנחתי את ידי על הברכיים ושתקתי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אני לא מוצלחת בלנהל שיחות מבלי לעשות פדיחות או טעויות.
״אלכסנדריה מתוקה אך ישנת״ שאלה אותי המלכה כאשר התחילו להגיש צלחות מלאות אוכל.
הרמתי מבט אליה וחייכתי בנימוסים אל חיוכה הגדול, אני מעריכה את היכולת שלה לחייך כך על הבוקר.
״ישנתי טוב מאד למרות כל ההתרגשות״ אמרתי
״אני מבינה אותך אני בעצמי התקשתי להרדם מרוב ההתרגשות, עבר זמן מאז הפעם האחרונה שהיו לנו אורחים בביתנו״ אמרה, ראיתי לידה מנופף בידו וכולם התחילו לאכול בשקט ומבוכה, זה אחד מהסיבות למה אני לא אוהבת אנשים חדשים זה השקט הנורא הזה.
המלכה עודדה את ביתה פנלופי לספר על הלימודים שלה.
אני הקשבתי בחצי אוזן ומסיבה מסויימת שמישהו נעץ בי מבטים, למזלי זה לא היה המלך שהיה עסוק ב להקשיב לפנלופי.
הסתקלתי קדימה מולי, ישירות אל עיניו שח היורש לכתר ניקולס.
הוא הביט בי במבט מסוקרן, חושד ונראלי אולי אפילו רוגז?
לא הצלחתי לחשוב על סיבה מוצדקת למבטים האלו.
בסוף הארוחה חזרתי לחדרי בתסכול, יצאתי למרפסת
אבי צדק סימנליה יפיפייה, הנוף מחדרי היה מוגבל בגלל החומה אך הצלחתי לראות פיסות מעבר לה.
הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת
״אלכס לאן את הולכת״ שאלה אלנה
פתחתי את הדלת והסתלקתי אליה
״אם כבר אני תקוע בטירה הזאת לפחות אני אמצא לי מקומות מעניינים להעביר את הזמן״
שמעתי את אלנה מגחכת מאחורי כאשר סגרתי את הדלתות, עומדת במסדרון שקט וריק.
YOU ARE READING
A moment of silence/רגע של שקט
Chick-Litתמיד הייתי חשובה, מאז שנולדתי אבל עם החשיבות שלי באה גם גורל. רוב האנשים יכולים לבחור את מסלול חייהם אבל לאחי ולי זה לא היה כך, נולדנו לגורל שכבר קבעו עוד לפני שיכולנו להתנגד. גורלו של אחי קשה וחשוב אך לא קשה או חשוב כמו שלי, הוא היורש לכתר, הבא בת...
