A moment of silence/רגע של שקט

פרק 20 - איפה את נסיכה

היי
אני רוצה להתחיל ולהגיד שאני כל כך מצתערת שלא העלתי שבוע שעבר אני לגמרי שכחתי, אז לפיצוי אני מעלה פרק אחד עכשיו ועוד אחד מחר.
ועוד דבר וממש חשוב אני ממש אשמח שתגיבו ותגידו לי מה דעתכם על הסיפור, אני רוצה לדעת אם הוא טוב אם צריך לשפר לשנות משהו לדעתכם וגם אם אתם רוצות לשאל כל משהו שקרה או על ההיסטוריה של דמות או היחסים בין דמעות ו׳כו תכתבו ואני יענה.
טוב אז די לחפירות תהנו!!!
-----------------------------------------------------
~המשך נקודת מבט כריסטופר~

"תספרי עכשיו כל מה שאת יודעת" אמרתי בנוקשות למשרתת ששמה אלנה, היא היתה המשרתת האישית של אלכס שבאה איתה לסימיליה
"אתה יודע" שאלה בפליאה
"כן כן אני יוןדע עכשיו מספיק עם הבירבורים תתחילי לדבר" אמרתי בחצי צעקה
כל גופי היה במתח מהרגע ששמעתי על היעלמותה של אלכסנדריה, למרות כל מה שקרה אני דואג להכמו שאף פעם לא דאגתי
ניק שם יד כתפי
"כריסטופר בבקשה תנשום ההעלמות של הנסיכה בטח קשה גם לה" אמר במידה של רוגע
אך הוא יכול להיות רגוע בזמן כזה
"עכשיו בבקשה תספרי לנו מה שאת יודעת, מתי היתה הפעם האחרונה שראית את הנסיכה אלכסנדריה" שאל ניק את אלנה
"זה היה הבוקר כששלחתי אותה לארוחה הבוקר" אמרה וראיתי שהיא מתאמצת לא לבכות
"לא ראית אותה מאז" שאל ניק והיא הנידה לשלילה "אז אנחנו צריכים למצוא מי הוא האחרון שראה אותה" אמר ניק
"הוד מעלתך" אמר השומר מאחורי לניק ופנינו להביט בו "אני ראיתי את הנסיכה רצה מהאורווה בבוקר קצת אחרי 11:00" אמר
לחץ תקף אותי
ניק הסתקל עלי וידעתי שהוא חושב את אותו הדבר כמוני, אני הוא זה שראה אותה אחרון
"אתה זה חושב שזה קשור למורדים" שאלה פתאום אלנה
"אילו מורדים" שאלתי בלחץ גדול עוד יותר
"הסיבה שבגללה שלחו אותה לכאן היא כדי להיות מוגנת מפני המורדים שמאיימים על מדינתנו ומשפחתה" אמרה וראיתי שהיא מתחילה לרעוד "אתם חושבים שהם אולי הצליחו לגלות אותה פה ולקחו אותה" שאלה וקולה נשבר לקראת סוף המשפט
ממתי יש איומים כאילו עליה ניק לא סיפר לי על זה
"אנני בטוח את חושבת שאולי היא היתה מסוגלת לצאת על דעת עצמה" שאל ניק
התחננתי בכל ליבי שהיא תגיד כן
"אלכסנדריה מודעת לאיומים עליה ועל החוקים אז אני לא חושבת היא הית העושה את זה" אמרה ודמעות מילו את עיניה
"טוב אז אם כך" ניק פנה למפקד המשמר "עלינו להסיק שהמורדים מעורבים בהעלמותה תשלח שלוש קבוצות חיילים לצדים שונים של העיר אני רוצה שיחפשו בכל פינה עד שימצאו אותה אם אני צודק הם ישארו בעיר הלילה כדי לא לעורר חשד" פקד ניק והחיילים יצאו במהירות "את חופשיה ללכת ואל דאגה אני מבטיח לך שאנחנו נמצא אותה" אמר לאלנה
לפני שהיא יצאה מחדר המלוכה היא היסתובבה ושאלה
"הוד מעלתך ברשותך אני רוצה לשלוח מכתב להוריה של הנסיכה אני בטוחה שהם היו רוצים לדעת"
ניק הירהר לרגע
"אנני רוצה להדאיג אותם עוד תיקווי היא שנמצא אותה עד הבוקר" אמר
אלנה הינהנה ויצאה מהחדר
"אני יוצא גם" אמרתי עם ידיים מאוגרפות
"אני לא חושב שזה רעיון טוב במיוחד במצב שלך כרגע" אמר מבלי להסתקל עלי
"אני לא יכול פשוט לשבת ולא לעשות כלום זמן היא שם בחוץ" אמרתי וקולי התרומם במילה האחרונה
"אם תצא עם החיילים אתה עלול רק להפריע עם כל הרגשות המעורבבים שלך עכשיו" אמר ניק ושם יד על כתפי אך העפתי אותה
"אז אני יצאה בעצמי"  ניק עמד להגיד משהו אך קטעתי אותו "ואין לך דרך לעצור אותי" אמרתי מתחיל לצעוד אל מחוץ לחדר
"כריסטופר" צעק ניק
עצרתי מיסתובב אליו בכעס
"רק תיזהר בסדר" ביקש והנהנתי

~נקודת מבט אלכסנדריה~

עיני ניפתחו לאט ומצאתי את עצמי על מיטה בחדר שינה שלא זיהיתי, קפצתי בבהלה אך אז נזכרתי שאני בדירתו של ג'ראלד ובשיחתינו
בחילה תקפה אותי
ניקולס הוא בעלי לעתיד? אני לא יודעת אך לעקל את זה
יצאתי מחדר השינה לסלון שהיה ריק
ירדתי במדרגות ונכנסתי לחדר הקטן מאחורי הווילון רואה את ג'ראלד מנוף פתיש על חתיחת מתחת שהיתה אדומה מכך שהתחממה
"יופי אני שמח שהתעוררת" אמר כשהבחין בי "את מרגישה טוב יותר" שאל
הנהנתי והוספתי בגיחוך "ממתי אתה כל כך דואג לי"
"אני פשוט לא רוצה שיאשימו אותי אם ימצאו אותך מעולפת או מתה אצלי" אמר באדישות
"אתה תמיד יכל להיפטר ממני בנהר בקצה העיר" אמרתי באותה אדישות
"אזכור זאת לפעם הבאה" אמר וחייך חיוך קטן
"תודה שסיפרתה לי את האמת" אמרתי  והוא הנהנן
"מה תעשי עכשיו עם המידע הזה" שאל
"אני לא בטוחה אני חייבת למצוא דרך לעזור למשפחתי ולעצור את המרד" אמרתי
"את אמרת שהמלך מרקוס עומד בראש המרד אני צודק" שאל והנהנתי
"כן לפי מה ששמעתי גם הצבא שלו הוא חלק מאנשי המרד" אמרתי עדיין בשוק
"אז אם כך יש רק דרך אחת שעולה על דעתי שיעצור את המרד" אמר שלחתי לו מבט שואל "לעצור את המנהיג" אמר ברצינות והביט בי במבט מוזר
"אני לא בדיוק מבינה למ..." פתאום שמעתי צעקות מהרחוב הסתקלתי על ג'ראלד לבדוק אם גם הוא שמע
כן הוא שמע
ג'ראלד יצא לקידמת החנות כדי לראות על מה המהומה, הלכתי אחריו והופתעתי שהיה כבר חשוך בחוף, כמה שעות היתעלפתי?
ברחוב היו צעקות של מוכרים מכל עבר
חיילים של ארמון המלוכה דיברו עם המוחרים ונכנסו לחפש בחנויות ובבתים
"אלכס בואי מהר עכשיו" אמר ג'ראלד במהירות תופס את ידי ומושך אותי לחדר הקטן וממשיך לגרור אותי לחלק האחורי של החדר
בדרך תפסתי את התיק שלי שהורדתי יחד איתי
ג'ראלד פתח דלת עץ קטנה ודחף אותי דרכה באגרסיביות וכמעט נפלתי מעוצמת הדחיפה, היסתובבתי להביט בו
"החיילים של הארמון אם ימצאו אותך יגררו אותך חזרה לשם רוצי במהירות, תמצאי מקון ללון לילה וכשיהיה בטוח תבואי חזרה אלי ואני יעזור לך בתוכנית כדי להציל את משפחתך" אמר ואני הבטתי בו בהלם "רוצי עכשיו" לחש צעק ורגלי פעלו לפני שהבנתי מה קרה רצתי בסימתאות החשוכות במהירות מסתקלת מאחורי כל כמה צעדים כדי לבדוק שאף אחד לא עוקב אחרי.
אחרי משהו כמו רבע שעה של ריצה הגעתי לקצה העיר ליד היער
התישבתי על הדשה מניחה את גבי על גזע עץ ונאנחת
אין לי סיכוי למצוא מקום נורמלי לישון בו
"כנראה אני ישן מתחת לכוכבים" לחשתי והסתקלתי למעלה
השמיים היו כחולים שחורים עם אין ספור כוכבים מאירים, מזמן לא היסתקלתי לשמיים בלילה
ממזמן לא הייתי בשקט כזה של הטבע, שמעתי צרצרים וציפורים בקרע
כמה מהבתים הקרובים כיבו את הנרות, כנראה שהגיע הזמן לישון כדי גם לי לעצום את עיני מחר מצפה לי יום קשה של להבין הכל ולמצוא את דרכי חזרה לג'ראלד
לקחתי את התיק וחיבקתי אותו
"לילה טוב" לחשתי לפני שעצמתי את עיני

התעוררתי כמעט מסתנוורת מקרני השמש
קמתי בנוקשות על רגלי, אולי זה לא היה הרעיון הכי טוב לישון על גזע העץ הגב שלי כואב
סקרתי את הסימתאות עד שראיתי אחת קצת מוכרת, כנראה רצתי בה אתמול
התחלתי ללכת בה
בתוך זמן ארוך של חצי שעה הגעתי חזרה לשוק
"סליחה אדוני אתה יכל להגיד לי מה השעה" שאלתי סוחר שהתחיל לסדר את הדוחן שלו
"6:30" ענה ברוגז מבלי להסתקל עלי
"תודה" מלמלתי והמשכתי ללכת מנסה לזהות איזה כיוון נמצא ג'ראלד
"היי את" שמעתי קול מוכר מאחורי
הסתובבתי וראיתי את כריסטופר במרחק כמה בתים ממנו, בהלה תקפה אותי
אסור לו להגיע אלי, אסור לי עוד לחזור אני חייבת להגיע חזרה לג'ראלד, אני חייבת לעלות על תוכנית להציל את משפחתי
"תעצרי" אמר והתקדם עלי בריצה
התחלתי לרוץ בכיוון ההפוך ממנו, רצתי מהר כאילו חיי תלויים בזה
משהו עבר כשבידו שלושה ארגזים אחת מעל השניה
הפנתי את גופו בשביל שלא אתקל בו והמשכתי לרוץ, הבטתי לאחור וראיתי את כריסטופר מתנגש באיש, מתנצל וממשיך לרוץ
"אלכס תעצרי בבקשה" צעק אחרי
פניתי שמאלה לסימטה צדדית והמשכתי
שמעתי את קול צעדיו אחרי מה שדחף אותי לרוץ מהר יותר
הגעתי פעם נוספת לעצים אך לפני שהצלחתי להיכנס ליער יד תפסה אותי ונמשכתי אחורה מתנגשת עם הפנים מול החזה של כריסטופר.
התנשמתי בכבדות מהריצה
נאבקתי באחיזתו של כריסטופר וניסיתי להשתחקק אך הוא חיזק את אחיזתו
"אלכסנדריה תפסיקי זה אני" אמר וניסה להרים את פני כדיח שאסתקל עלי
"אני יודעת עכשיו עזוב אותי" צעקתי אך הוא סירב להקשיב לי
"אלכס את בטוחה עכשיו" אמר
"לא שחרר אותי" אמרתי ודחפתי אותו מעלי
  הבטתי בפניו בעיניו נראו הקלה
לפני יום הוא אמר שהוא לא רוצה לראות אותי למהב הוא הביט בי כך
אבל לראות אותו שוב זה משהו שחשבתי שלא יקרה לא בזמן הקרוב לפחות
"אלכסנדריה זה בסדר אני כאן כדי לקחת אותך חזרה את תיהיי בטוחה שם" אמר והתקדם אלי
התרחקתי צעד לאחור
"אני לא חוזרת לשם, אני לא יכולה עדיין לא" אמרתי, אני חייבת לחזור לג'ראלד אבל אני לא יכולה להגיד לו את זה
"על מה את מדברת" שאל
"אני צריכה לחזור לאנשיהו" אמרתי והתחלתי לצעוד עוברת על פניו אך הוא מיהר ליתפוס את ידי, לרגע נשמתי נעצרה
"את לא יכולה לחזור אל האנשים האילו הם חטפו אותך אלכס" אמר בכעס
חטפו אותי? על מה אתה מדבר
"אף אחד לא חטף אותי כריסטופר" הבטתי בו
"מה" שאל מבולבל וחיזק את אחיזתו
לרוב מגעו היה יכול להרגיע אותי אך בראשי עדיין חוזרות מילותיו, אני לא רוצה לפגוע בו יותר הוא ביקש לא לראותי ושלא אהיה בחייו ואני מתכוונת להתחשב בזה
"ברחתי" אמרתי ןעם המילה הזו השתחררתי מאחיזתו ורצתי פעם נוספת.
______________________________
מה תעשה אלכס? האם היא תצליח להתחמק מכריסטופר? למה התכוון ג׳ראלד?