ישבתי ליד השולחן הקטן במרפסת החדר שלי משקיפה על נוף, לפני שעה הסתימה אחרת הבוקר עם משפחת המלוכה.
האווירה קלה יותר מיום ליום, הצעירים מדברים ביותר חופשיות וכך גם המלכה בזמן שניקולס מסתפק בלהגיד משפטים קצרים פה ושם שלרוב לא קשוים אלי.
"אלכס" קרקאה לי אלנה
הפנתי את מבטי ובידה היית המעטפה, ליבי החל להלום
"בבקשה תגידי לי שזה מה שאי חושבת שזה" התחננתי
"אם את חושבת שזה מכתב ממשפחתך אז כן" אמרה ואני זינקתי ממקומי ישירות אליה, היא הושיתה לי את המכתב ובאותו הרגע נשמע דפיקה בדלת, אלנה הלכה לפתוח אותה.
"אלכסנדריה יש פה משהו שברצונו לראותך" אמרה וחייכה אלי בשעשוע
עיקמתי את אפי ברוגז קל והתקדמתי לדלת
"אוו...היי" אמרתי בהפתעה כאשר ראיתי את לאו עמד מולי עם ידיו מאחורי גבו כאשר הוא מעביר את משקלו מרגל לרגל בלי הפסקה, חיוכי גדל .
"שלום...באתי לחדרך" אמר בהתלהבות מצחיקה
"כן אני רואה, סוף סוף מצאת אותו, יש סיבה מיוחדת שבאת" שאלתי בגיחוך לחיוכו הגדל כאשר הנהן בהתלהבות.
"יש לי משהו להראות לך, משהו שאני חושב שתוהבי" אמר
"עכשיו" שאלתי והוא הנהן במרץ
הסתקלתי אל שולחן העבודה שעליו מונחת המכתב שחיכיתי לו כל כך, מכתב שאצתרך לדחות בקריאה למאוחר יותר
אלנה שלחה לי חיוך מעודד
הנהנתי אליו ולאו לקח את ידי ומשך אותי אחריו במהירות
"הגענו" אמר לאו, עצרנו בגן, עמדנו בשביל ישר שצמוד לאחד מקירות הטירה
פניתי אליו והרמתי גבות בשאלה
"חכי רגע" אמר
לאו עזב את ידי רץ ונלם מעבר לפינה, חיכיתי כמה זמן ופתאום ראיתי את ראשו של לאו מהפינה בחיוך גדול מאד
"את מוכנה" שאל בהתרגשות
"מוכנה ומזומנה" עניתי
הוא התחיל למשוך משהו, החפץ התגלה לאט לאט וכאשר לאו העמיד אותו מולי לא האמנתי
זה היה שעון סבא ישן שהגיע עד לגובה שלי, השעון לא עבד, הוא היה מפורק קצת.
״וואו״ אמרתי
התחלתי להסתובב סביבו בודקת אותו מכל הכיוונים, חסרים לו קטעי עץ.
״אני לא מאמינה״ אמרתי בלחש
״אהבת״ שאל לאו, הבטתי בו שחכתי שעמד שם בכלל, עכשיו הבנתי למה כל כך התרגש מזה, גם אני הייתי מתנהגת כך אולי אפילו יותר גרוע.
הנהנתי ״כן, מובן שאהבתי...פעם הייתי אובססיבית אם למצוא שעון סבא כזה כדי לשחזר״ אמרתי ונגעתי בעץ המאובק
״באמת, קיוויתי שתוהבי, חשבתי שתוכלי לתקן אותו״ הבטתי בו בהפתעה, הוא הביא אותה לי?
״חשבתי שאוכל אולי לצפות, לראות אותך מתקנת אותו ואולי כך אולי ללמוד משהו״ אמר וחייך חיוך מתחנן
הנדתי את ראשי לשלילה, פניו נפלו לאט לאט, התקרבתי אליו וירדתי על הבירכיים כך שאהיה בגובה שלו והסתקלתי ישירות אל עיניו העצובות.
״לא...אני לא אתן לך לצפות בי מהצד, לאו אני ואתה נעבוד יחד ונתקן את השעון כצוות, כך אני אלמד אותך, אני לא אפספס הזדמנות לעבוד איתך על פרוייקט כזה ועוד ללמד אותך וביחד איתך זה כבוד״ אמרתי ועיניו מייד נצצו בהתרגשות.
חיוכו גדל וגדל עד שחשבתי שזהו החיוכו הגדול ביותר.
הוא חיבק אותי וכמעט נפלתי אחורה, חיבקתי אותו חזרה לפחות יש לי בן ברית אחד אומנם הוא קטן את הוא יעזור לי לשמור על שפיותי.
״אז נעבור שוב על הרשימה״ שאלתי את לאו, הוא הנהן והתחיל להקריא את רשימת החלקים שאנו צריכים בשביל להתחיל לעבוד על השעון.
לאו ואני ישבנו במחסן המכונאות שלו והתחלנו לתחנן את שלבי העבודה.
דבר ראשון עברנו בעיון על השעון, לראות מה שצריך בשביל החוץ, החלטנו שאנחנו צריכים גם להכין גוף עץ חדש אז פרק נו אותו ובדקנו את המצב של השלד המכני, היא במצב רע ולכן היינו צריכים הרבה חלקים.
לאו סיים להקריא את הרשימה הסתקל עלי והנהנתי.
״אוקי אז אנחנו צריכים ללכת לעיר ולחפש את החלקים, את רובם קשה למצוא אך אני בטוחה שנסתדר״ אמרתי בחיוך
״אנחנו לצאת לעיר? אסור לנו״ אמר לאו והבטתי בו בהפתעה
״מה...למה שיהיה אסור לבקר בעיר״ שאלתי מבולבלת
״לא יודע במדויק אך אבי אומר שאסור לבני המלוכה למאת לעיר אלה אם זה באירוע מאורגן בו יש שמירה כבדה״ אמר בעצב
״אפשר לבקש מאחד המשרתים לצאת ולהביא אותם״ הוסיף במהירות
״לא נראלי שזה יעבוד, בגלל הדגם הישן של השעון החלקים הם מיוחדים ורק משהו מאיתנו יוכח לזהות אותם״ אמרתי, לקחתי את אחד מגלגלי השיניים שפירקנו מהשעון והראתי ללאו
״אתה רואה את השקעים והבליטות האלו כאן״ והוא הנהן ״זה נוצר במיוחד להרכבת הדוגמאה הזו משרת לא ישים לב״ החזרתי את החלק לשולחן ולאו הרים ידיים ביאוש
״אז מה אנחנו אמורים לעשות, בחיים לא נוכל להשיג את החלקים וכך לעולם לא נתקן את השעון״ אמר ופניו נפלו עוד יותר
ניסיתי לחשוב על דרך לנחם אותו אך דבר לא עלה בדעתי, אך פתאום עלה לי רעיון
״לאו אמרתה שהמלך אמר לבני המלוכה אסור לצאת לעיר נכון״?הוא הנהן ״אני לא ממשפחת המלוכה שלכם״ אמרתי בחיוך
לקח ללאו כמה רגעים להבין ואז חיוכו היפה הופיע
״וזה אומר שאת תוכלי לצאת להביא את החלקים״ אמר בהתלהבות וחיבק אותי.
עכשיו השאלה היא אך אני יצא משטח הטירה מבלי להיתפס.
_______________________________
אך אלכס תגיע לעיר? מי יעזור לאלכס להגיע לשם? מי היא תפגוש בעיר? אילו דברים תגלה על עצמה?
YOU ARE READING
A moment of silence/רגע של שקט
Genç Kız Edebiyatıתמיד הייתי חשובה, מאז שנולדתי אבל עם החשיבות שלי באה גם גורל. רוב האנשים יכולים לבחור את מסלול חייהם אבל לאחי ולי זה לא היה כך, נולדנו לגורל שכבר קבעו עוד לפני שיכולנו להתנגד. גורלו של אחי קשה וחשוב אך לא קשה או חשוב כמו שלי, הוא היורש לכתר, הבא בת...
