ג'ולייט
להגיד להם? או לא להגיד? כן? לא?. הם יצאו כבר מהחדר כשצעקתי במהירות "רגע! יש לי משהו להגיד לכם". לעזאזל. הייתי צריכה לשתוק אבל עכשיו כבר אין דרך חזרה. צפיתי בהם מתיישבים חזרה סביבי במבטים מבולבלים. נשמתי עמוק, הם יבינו, הבטחתי לעצמי. "אתם יודעים שכל האולימפיים נתנו לי כוחות כמו שמקבלים הילדים שלהם. טוב אז בגלל שהרה היא אלת הנישואים אין לה כל כך מתת להביא לי, לכן היא הביאה לי משהו אחר." הם הביטו בי בציפייה והמשכתי בחוסר ברירה. "היא נתנה לי את היכולת לקרוא מחשבות ואת היכולת לשלוט בהם, וגם לדבר בתוך הראשים של אנשים. זה מעוות אני יודעת" זעזוע הציף את פניהם בידיעה שעכשיו הראשים שלהם לא מוגנים, ושלא נדבר על העובדה שאני יכולה לקרוא כל מחשבה שעוברת להם בראש. מוחי התפוצץ אבל הדבר היחידי ששומר עלי מקריסה מרוב כל הרעש היא התמקדות חזקה במחשבות שלי. המשכתי לדבר כשראיתי שהם עדיין המומים. "למזלנו, אם אני שולטת במחשבות של מישהו אותו בן אדם מרגיש בזה אבל איו לו כל כך יכולת התנגדות". "ניסית לעשות את זה פעם" אמר ניקו והנהנתי למרות שזו הייתה הצהרת עובדה ופחות שאלה. "בכניסה למחנה עם הקיקלופ. הדיבור הקסמה לא הספיק להחזיק אותו במקומו אז שלטתי בראשו והכרחתי את גופו להישאר במקומו. אבל זה מתיש מאוד להשתמש בכוח הזה, שלא נדבר ביחד עם דיבור הקסמה. אז אני לא מופתעת שלא הצלחתי להשאיר אותו במקומו יותר מכמה דקות. דרך אגב," אמרתי והפנתי את מבטי אל ליאו, "תודה על שהצלת אותי" חייכתי אליו והוא החזיר חיוך עם העיניים, שהיו טיפה מעורבבות עם בלבול. ניסיתי להתמקד כל כך חזק במחשבות שלי כדי שלא אתפתה להתמקד במחשבות שלו ולהבין מה גרם לבלבול הזה. למזלי, אנבת' נתנה לי להתמקד במשהו. "את יכולה להדגים איך את שולטת בפעולות של מישהו?" שאלה אנבת' כשהיא נכנעת ליצר הסקרנות שלה. "אני יכולה לנסות" אמרתי ועצמתי את עיניי. הפסקתי להתמקד כל כך חזק במחשבות שלי ונתתי לתודעה שלי להירגע. המחשבות של האחרים הציפו את אוזניי וזה הרגיש טוב ורע באותו זמן. הרגיש טוב כי זה היה כל כך קשה להתמקד במחשבות שלי - להיות כל כך מתוחה, וזה היה רע כי הרגשתי רע על זה שאני פולשת למחשבותיהם של אנשים שרק עכשיו הכרתי ושלא נדבר על הרעש. הכנסתי את התודעה שלי לראשו של ג'ייסון. פתחתי את עיניי בזמן שג'ייסון אישר שהוא מרגיש את התודעה שלי בראשו. "יופי" אמרתי בראשו של ג'ייסון כך שרק הוא שמע אותי. התחלתי לכופף את כוח הרצון שלו והתחלתי לקחת שליטה על מוחו. השלטתי את רצוני על ג'ייסון ובזמן שתכנית מעולה להראות לאנבת' מה אני יכולה לעשות התחילה להירקם בראשי, התחלתי להזיז את ג'ייסון כרצוני בעזרת ראשי בלי שתהיה לו היכולת להתנגד, כמו בובה על חוט. ג'ייסון התחיל להוציא לפרסי את הנעל הימנית ואת הגרב שלו, ובזמן שג'ייסון התכופף והתחיל לנשק לפרסי את הרגל פרסי ניסה לברוח ממנו אך אנבת' הצוחקת עצרה אותו והחזיקה אותו במקום. הצחוק רעם באוזניי והרגשתי איך השליטה שלי בראשו של ג'ייסון מתרופפת ככול שנחלשתי מכל היום הזה ומהשימוש בכוח הזה. פרצופו של ג'ייסון היה מעוות בניסיון להתנגד לי אבל אפילו כשהייתי מוחלשת הייתי חזקה מידי בשבילו כדי שיתנגד. המחשבה הזאת הפחידה אותי עד ממוות, מחשבה שאני אתמודד איתה אחר כך. לבסוף יצאתי מראשו של ג'ייסון ושחררתי את רצונו, כמובן אחרי שנישק את כף רגלו של פרסי פעם נוספת. בשנייה שרצונו של ג'ייסון חזר אליו הוא עזב את כף רגלו של פרסי והתחיל לנגב את פיו ולירוק. "אחי מה זה היה?" שאל פרסי חצי צוחק חצי מבועת, תוהה איזה דיבוק נכנס בחבר הכי טוב שלו. "זה לא היה הוא, זאת הייתה אני. זאת הייתה הדגמה איך אני יכולה לשלוט במוחו ורצונו של מישהו מבלי שיוכל לעשות משהו, למרות שהוא רוצה בכך מאוד" אמרתי ושמעתי בקולי שהצלחתי להסוות את המירמור שהרגשתי מכך, אני לא אהבתי שיש לי יותר מידי כוח. "אני חושב שניתן לך לישון, את ניראת מותשת." אמר ניקו. "כן, טיפה" אמרתי ועפעפיי שרק שמעו את המילה לישון ישר הרגישו כבדות כמו עופרת והן נעצמו לאיתן. הדבר האחרון ששמעתי לפני שהשינה סחפה אותי היה את ליאו מאחל לי שינה טובה ואת נקישת הדלת הנסגרת מאחוריהם כשיצאו.
