ג'ייסון
כשנכנסנו לביתן הדבר הראשון שראיתי היה הררי שקיות גדושות בבגדים. השקיות כיסו כל פינה בביתן ואת טייסון שישן במיטתו. אנבת' נשפה ברוגז והתחילה לסדר את הבגדים בארון ולמרות שלא נראה לי שכול הבגדים ייכנסו אני מאמין שהסדר וארגון של אנבת' יצליחו לדחוס את כל הבגדים לארון. "למה אתם מחכים?" אנבת' שאלה ברוגז וכולנו התחלנו לעזור. "אז," ליאו התחיל לומר, "מה אתם חושבים עליה?". "אני חושב שהיא ממש מגניבה" אמרתי, "כן," הסכימה איתי אנבת' ולקחה ממני את החולצה שהגשתי לה על מנת שתכניס לארון, "היא ממש תעזור לנו נגד מי שזה לא יהיה שרוצה להשמיד את העולם ואת האלים הפעם". פרסי הנהן בהסכמה ודממה נפלה כשעבדנו ביתר שאת בסידור הבגדים. "תגידו בת כמה היא?" שאל ליאו כשסיימנו. "האמת שהיא לא הזכירה את זה" אמר פרסי, "יש לי רעיון, היא יכולה לקרוא מחשבות נכון? אז בואו נשאל אותה טלפתית". מבט מתרשם עלה על פניה של אנבת', "אוקיי אז בספירה שלי כולנו חושבים 'ג'ולייט בת כמה את'". לאחר שהינהנו ואנבת' ספרה עד שלוש וצעקתי את השאלה בראשי. לא ידעתי כל כך למה לצפות ובאיזה ווליום אני אמור לדבר על מנת שהיא תשמע את המחשבות שלי. "דבר ראשון, אתה לא צריך לצעוק אני שומעת אותך טוב מאוד גם אם אתה מדבר. דבר שני, אני בת 17" קולה של ג'ולייט נשמע בראשי בהיר וצלול כאילו היא עמדה לידי ודיברה. הרמתי את מבטי לאחרים "היא ענתה גם לכם?" שאלתי. הבעת פניהם סיפקה לי תשובה אבל ליאו עדיין ענה לי בחיוב. "נצא אליהן?" שאל פרסי בזמן שהעיר את טייסון. "זה לא כאילו נשארו עוד בגדים לסדר" אמרה אנבת' ויצאה החוצה. שמעתי את פרסי לוחש משהו לטייסון בזמן שיצאנו אך לא הראתי שום סימן לכך ורק הגברתי את הליכתי כדי לתת להם טיפת פרטיות לדבר. התאמתי את צעדיי לאלה של ליאו והלכתי לצידו "איפה קליפסו?"שאלתי אותו. הוא העיף מבט לאחור לכיוונו של פרסי וענה בלחש. "אני די בטוח שהיא מתחמקת מפרסי. אחרי ארוחת הבוקר דיברתי איתה והיא אמרה לי שעדיין כואב לה מהטיסה אבל פעם קודמת זה עבר לה תוך שעה" הוא משך בכתפיו. "הם צריכים לסדר את הדברים ביניהם" אמרתי, "מה אתה אומר" איך התגעגעתי לציניות של החבר הכי טוב שלי. מצאנו את אפרודיטה, ג'ולייט ופייפר יושבות במקום שהשארנו אותן - ליד הנחל. "יופי בדיוק אתכם רציתי לראות" אפרודיטה מחאה כפיים בידיה המטופחות, "אני רוצה לראות לראות למי יש דיבור הקסמה יותר חזק". אפרודיטה רכנה אל עבר הבנות ולחשה להן משהו. פייפר התחילה ראשונה, "ליאו תגיד לי בקול את הפחד הכי גדול שלך". קולה של פייפר היה רך ועוצמתי, עמוק ומלטף. ליאו פתח את פיו, מנסה לרצות את פייפר כמה שיותר מהר - דיבור ההקסמה של פייפר היה רב עוצמה. "תשתוק" קולה של ג'ולייט עצר את ההברה הראשונה שליאו ניסה להגיד. קולה של ג'ולייט עמד עוצמתי וקליל כקול פעמונים המתנדנדים ברוח מול דיבור ההקסמה של פייפר, ואפילו יותר עוצמתי. ליאו סגר בכוח את לסתו, ממהר לעשות כדבריה של ג'ולייט. עווית כאב הופיעה בפניו של ליאו ונראה היה כי שבר מספר שיניים. ג'ולייט מיהרה לצידו ושמה את ידיה על פניו, כמעט מערסלת את לחיו, ולאחר מספר שניות שבהן נשמה בעיניים עצומות הורידה את ידיה מפניו. כל השניות האלה כולם היו בשקט והביטו במה שקרה הרגע בעיניים פעורות. ליאו פתח את לסתו והעביר אצבע על כל שיניו, עדיין לא מסוגל להסית מבטו מג'ולייט "זה לא כאילו יכולתי לתת לך להישאר עם שיניים שבורות" אמרה ג'ולייט בשקט ובהתגוננות. ג'ולייט נאנחה וסיפרה על איך היא גילתה שהיא יכולה לרפא במגע שנתקלה בקיקלופ הראשון. "זה יהיה ממש חיוני בקרב" אמרה אנבת'. "אני יודעת, אבל בואו נקווה שלא נצטרך להשתמש ביכולת הזאת", אמרה ג'ולייט. "אתה בס..." ג'ולייט התחילה לשאול את ליאו אבל אז תפסה את ראשה בבילבול, כשלה והתעלפה. ליאו שלח את ידיו במהירות ותפס אותה לפני שהפרצוף שלה פגע באדמה.
