הייזל
שלושה ימים עברו בחוסר מעש. כולם הסתגרו בעצמם בזמן שידיו הקרות של הפחד והדאגה השאירו את כולם ערניים לכל התקפה או אירוע בלתי צפוי, אבל כלום לא קרה, דבר שאיכזב אותי כי הייתי יכולה להיעזר להוציא את כל הציפייה לקרב. נאנחתי, נותרו שלושה ימים עד התשיעי לחודש - מתי שאנבת' שיערה טרטרוס יתחיל את המתקפה שלו - לא יכולתי שלא לתהות אם אנחנו טועים. אין שום וודאות שזה היום. ובעקבות מחשבה הזאת התגנבתי למקום שבו היה אפשר לשלוט במהירות של הספינה, לא באמת ידעתי איך קוראים למקום הזה. וגם כשחושבים על זה לא ידעתי איך אפשר לזרז את הספינה. אבל אני אבין, איכשהו. היה קל להתגנב בהתחשב בעובדה שהשעה הייתה שעת לילה ואני שמרתי ביחד עם ניקו וניקו אמר שהוא הולך לקחת משהו לאכול.
"לא חשבתי על זה עד הסוף," מלמלתי בבהלה כשמכול צדדי עמדו מסכים שלא ידעתי איך לתפעל. התקרבתי על הצג הבינוני הקרוב אליי, ובהיסוס גדול לחצתי עליו. המסך השחור התבהר וסינוור את פניי. על הצג היו מספרים כשבין כל מספר יש פלוס או מינוס. התקרבתי בצעד לצג. והסתכלתי על המספר אפס שהיה גדול יותר מהאחרים. קירבתי את האצבע שלי בזהירות למקום שבו היה כתוב פלוס.
"לא הייתי מציע לך לעשות את זה" קול אמר מאחורי בשעשוע. צרחה קטנה נפלטה מפי ועם כמה שכואב לי להודות בזה, קפצתי אחורה ונפלתי אחורה על התחת מהבהלה.
צחוקו השקט של ניקו מילא את אוזניי והוא התנשא מעליי והציע לי את ידו. אחזתי בו והוא משך אותי מעלה.
"זה לא יפה להתגנב מאחורי אנשים" אמרתי בתוכחה והסתכלתי עליו. שיערו ובגדיו השחורים התמזגו עם חשכת הלילה אך עורו החיוור זהר כמו זרקור. בידו הוא אחז תפוח ירוק אכול למחצה, הוא לעס לאט עם חצי חיוך על פניו.
"וזה לא יפה להתגנב לחדר הבקרה וללחוץ על דברים שאת לא יודעת מה הם עושים", הוא ענה.
"אני יודעת מה זה עושה" אמרתי ושילבתי את ידיי בשלווה. חייכתי חיוך שלו וקיוויתי שעמדתי ללחוץ על משהו לא יותר מידי הרסני.
"באמת?" ניקו שיגר את גבתו למאדים והעמיק את חיוכו. "את עמדת לשגר תותחים."
שתקתי והאדמתי. ניקו צחק "זה מה שחשבתי", אמר. "מה באמת רצית לעשות?" הוא שאל.
"רציתי להאיץ את המנועים. פשוט יש לי הרגשה שאנחנו צריכים להגיע קצת יותר מוקדם, זה הכול," אמרתי. "לא משנה, זה שטותי בוא נלך"
ניקו שתק, עקף אותי ופנה אל מסך קטן יותר מזה שפתחתי. הוא לחץ על כמה כפתורים ולאחר שנייה יכולתי להרגיש את האונייה מתקדמת יותר מהר.
"זה לא שטותי" הוא אמר והתקדם לעברי.
"תודה" אמרתי הוא צחק שוב ומשך בעדינות בתלתלים שלי. "אבל לא יכולת להביא לי גם תפוח?" התלוננתי.
"לא ביקשת" הוא משך בכתפיו. "אם אני אביא לך עכשיו את תסלחי לי?" הוא שאל בשעשוע.
"לא" אמרתי בהרהור מעושה. "אבל.. אם תכין לי טוסט אני אחשוב על זה" סיימתי את המשפט בחיוך.
"טוב נו." ניקו אר ומשך אותי אחריו למטבח. הדחקתי חיוך. אין כמו טוסט בחצות.
