פרסי
"לפני שבע עשרה שנה אלות הגורל הודיעו לנו שאנחנו צריכים ליצור נשק" פתחה אתנה והמשיכה " למעשה חצויה בת פוסידון ובזמן שאמא שלה הייתה בהריון אנחנו 'נתנו' לה מכוחותינו" "רגע, רגע, יש לי אחות??" שאלתי בבילבול מההודעה הזאת "מסתבר שכן" מלמל ג'ייסון שישב לידי. "מה זאת אומרת 'נתתם לה מכוחותינו'?" שאלה אנבת' בבילבול (פעם ראשונה בחיים) "זאת אומרת שבזמן שאמא שלה הייתה בהריון כל אחד מאיתנו ביקר אותה ו...אני לא יודעת איך להסביר איך נתנו לה מהכוחות שלנו אבל פשוט נתנו לה" אמרה הרה בעצבנות שברור שלא היה לה יום טוב במיוחד. "אז רגע היא בת שבע עשרה?" שאלה פייפר "אכן" אישרה ארטמיס. פתאום זעם מילא אותי "אז בעצם בכל הזמן הזה ובשתי המלחמות האחרונות שכולנו נלחמנו כמו לא יודע מה, והרבה מאיתנו מתו אם אפשר לציין, היה לכם נשק שיש לו את הכוחות שלכם שיכל להילחם" אמרתי ובקושי עצרתי את עצמי מלצעוק עליהם. 'תנשום פרסי' אמרתי לעצמי 'הם בכל זאת האלים'. "למעשה אחרי שנתנו לה מכוחותינו אלות הגורל מחקו את כל הזיכרונות שיש לנו שקשורים למה שעשינו. זאת אומרת נתינת הכוחות, פגישת החירום...הכול. וגם היא כמובן לא יודעת. ואלות הגורל תיכננו את זה כך שברגע שהאורקל מדלפי תנבא את הנבואה אנחנו ניזכר בהכול. והיחידה שידעה מזה הייתה אמא שלה" אמרה אתנה "ומחר אמא שלה תביא אותה למחנה". "ומה בנוגע לליאו? אם הוא בחיים אז איפה הוא?" שאלה פייפר בייאוש. "כשאתם חשבתם שהוא מת הוא בעצם הלך לאוגיגיה והוציא משם את קליפסו ומשם הם המשיכו להסתובב בעולם" אמרה אפרודיטה. "כשהם הגיעו לאנגליה פסטוס התקלקל ונשבר אז הם החליטו להישאר שם. מחר בבוקר כשהם יתעוררו הם יגלו שהוא עובד והם יבואו לפה." אמר הפייסטוס. "במשך השבוע בכל יום יבוא שני אלים ויאמנו אותה חוץ ממני, אני אפקח על הכול" אמרה אתנה "טוב...עכשיו שהכול מובן להתראות" אמרה אפרודיטה וכולם נעלמו באותה מהירות שבה הופיעו.
