אנבת'
"איפה הוא?!" צרחתי שוב. גרוני צרב. אין פלא, בהתחשב שצרחתי את שתי המילים האלה כבר שעה. דמעות זרמו במורד לחיי. אני תוהה אם מישהו כלא את כל האוקיינוסים בעיניי. כאב חד מחץ את ליבי בפעם המי יודע כמה. יבבה הרעידה את גופי.
"הכול יהיה בסדר" זרועותיה הדקות של פייפר הקיפו אותי ונענעו הלוך ושוב, בקצב שהיה אמור להרגיע אותי. "אנחנו נמצא אותו" היא הבטיחה. רציתי להאמין לה. כל נים, עצב ותא בגופי רצה להאמין לה. אבל לא יכולתי. פשוט לא יכולתי.
24 שעות קודם לכן
הרגשתי כמו במחנה החצויים. למעשה הרגשתי כאילו אני בכל מקום ובאף מקום. אבל העיקר שהרגשתי בבית. בדיוק ככה, בין זרועותיו החזקות של פרסי. זרועותיו של פרסי המבטיחות, המגנות, נתנו לי להשעין את ראשי בשקע בין צווארו וכתפו בנוחות. כשרגלינו סבוכות מתחת לשמיכה עם נשימותיו מחממות את עורפי, יכולתי לדמיין שאנחנו בכל מקום. אבל שום דבר לא באמת יכול להיות כזה פשוט. תמיד יהיה את הדבר הזה, את המפלצת הזאת, שתבוא ותהרוס לנו. אז ככה שלא הייתי צריכה להיות מופתעת כשמישהו העיר אותנו בטלטלה.
"זה ארבע בבוקר. ולא תורנו לשמור." מלמל פרסי בקול גרוני. אך אני כבר התעוררתי והבטתי מעלה לראות מי זה. צרחה נפלטה מפי. שהקימה את פרסי במהירות. האמת שגם אני הייתי מופתעת מהצרחה. מעלינו עמד דינוזאור קטן ובוכה.
"מה לעזאזל?" צעק פרסי לידי. הדינוזאור נופף לנו והתקדם ככה שפניו היו מעל של פרסי, כך שדמעותיו זרמו וזלגו על פניו של פרסי. זה היה יותר מקריפי. אני יכולה להילחם כמו שדה בשדה קרב אבל אני קופא מול קריפיות.
הדלת נפתחה בתנופה כשג'ולייט בפתח.
"שיט. מה זה" היא אמרה בבילבול. "מה הולך כאן?" גם היא קפאה.
ניראה כי לראות אותה נטועה במקומה, הפשיר אותי. הבטתי הצידה לפרסי וראיתי אותו מבולבל. כל פניו רטובים מדמעותיו של היצור. כמה זלגו לתוך פיו. הרמתי מבט להסתכל על הדינוזאור אך הוא כבר לא היה שם. הוא צעד בצעדים מהירים וקטנים לקראת ג'ולייט. היא צעדה צעד אחד לאחור בהיסוס אך ראיתי איך פניה מתרככות טיפה לנוכח החמידות שלו והמצב הסוריאליסטי הזה. היא התכופפה עד שהיא עמדה מולו פנים מול פנים.
"למה אני לא יכולה לקרוא את המחשבות שלך?" היא שאלה כמו ששואלים ילד קטן. היצור השמיע צליל לא מפוענח ואז עשה דבר במהירות כל כך גדולה, עד שלקח לי זמן להבין מה קרה. הוא קפץ עליה והוציא אותה מאיזון. הוא עמד על ידיה ומנע ממנה לזוז ונתן לדמעותיו לזלוג על פניה. ג'ולייט צרחה במחאה. הסתכלתי על פרסי וראיתי שהוא מחזיק את אנקלוסמוס בידו. הוא התקרב במהירות ודקר את המיני דינוזאור. המיני דינוזאור הפך לאפר שנפל על ג'ולייט.
"זה מה שחשבתי. מפלצת" אמר פרס ומחא את הדמעות שנצצו על פניו. הוא הושיט את ידו ועזר לג'ולייט לקום.
"השאלה איזה" אמרה פייפר מפתח החדר. והנה אני קיוויתי ללילה שקט. פניתי לשידה שליד המיטה של פרסי והוצאתי טישו. מסרתי את הטישו לפרסי וג'ולייט שהעוותה את פניה ואמרה "לא ידעתי שדמעות של מפלצות כל כך מגעילות". פרסי צחק והנהן. אך פניו קפאו לרגע. והוא אחז בראשו לרגע.
"פרסי?" צעדתי אליו במהירות "מה קורה?". דאגה כרסמה בי.
"היה משהו בדמעות" אמרה פייפר. הבטתי בה וראיתי שהיא מחזיקה את ג'ולייט בחוזקה שעצמה את עיניה בכאב.
"אנבת'?" מלמל פרסי והתעלף לי בידיים. כך גם ג'ולייט בידה של פייפר.
כמעט יום שלם עבר מאז שאני ופייפר הערנו את כולם וסיפרנו להם מה קרה.בעזרתם של פרנק וג'ייסון העברנו את פרסי וג'ולייט למרפאה והייזל האכילה את ג'ולייט ופרסי בחתיכות קטנות של אמברוסיה ואני ניסיתי להבין מה זה היצור הזה. ביום שעבר הספקתי לדבר עם כירון שענה בשלילה כששאלתי אותו אם פגש בדינוזאור הזה אי פעם. הרגשתי שאני משתגעת וכל מה שרציתי היה לחזור אל בין זרועותיו של פרסי. אבל הסתפקתי בלשעין את ראשי על המיטה שעליה הוא נשכב. ישנתי בלי לחלום עד שמישהו נענע אותי במהירות. זה היה ליאו.
"לא ידעתי שהם קמו ושהם בסדר" הוא אמר בחיוך.
"מה?" שאלתי בבילבול. הוא החווה בידו אל עבר שתי המיטות הריקות . אין מצב. הייתי שומעת אם היו קמים.
לא לקח לי זמן לעבור על כל הספינה ולגלות שהם לא עליה.
זעקה קרעה את גרוני כשחזרתי לחדרו של פרסי, אל בין השמיכות שלפני יממה בדיוק שכבתי ונהנתי בין זרועותיו של אהובי.
