ניקו
יום שלם עבר מאז שפרסי וג'ולייט נעלמו. יום שבו פרנק הפך לדולפין כל יום, קפץ למצולות, וחיפש אתם. אך בכל פעם, העלה חרס בידיו.
יום שלם שבו אנבת' כמעט ולא דיברה. רק הגבירה את מהירות המועים והסתגרה בחדרו של פרסי. מנסה להיזכר איזו מפלצת זו הייתה.
אך הייתה נחמה אחת, הם עדיין היו בחיים. הייתי יודע, או יותר נכון מרגיש, אם הם היו מתים.
"ג'ייסון?" דפקתי על דלת חדרו של ג'ייסון.
"אני כאן" הוא קרא מחדר האמבטיה, "אני שנייה בא".
עם כל הכבוד לניסיונות של אנבת' לנסות להבין מה זאת המפלצת הזאת, הגיע הזמן שגם האלים יעזרו.
ג'ייסון יצא מחדרו. "צריך לדבר עם האלים." הוא הנהן והלך לדבר עם פרנק שיסדר להם רסס מים. פרנק הפך לדולפין קפץ למים (דבר שהיה ק מכיוון שהספינה שטה על המים), והשפריץ מפיו מים. ובזמן שקשת הבליחה בין רסס המים הוצאתי מכיסי דרכמת זהב וזרקי אותה לרסס המים.
"הו איריס, אלת הקשת, בבקשה קבלי את הצעתנו" אמרנו אני וג'ייסון בעת ובעונה אחת. בקשת בלעה את דרכמת הזהב. "אלי האלימפוס, האולימפוס" אמרנו ביחד.
תמונה החלה להתגבש ברסס המים, התמונה של האולימפוס. התמונה הראתה את זאוס, פוסידון, אתנה וארטמיס יושבים בכיסאותיהם המכובדים.
"בן" קולו המופתע של זאוס הרעיד את הבלחת המים.
"היי אבא" אמר ג'ייסון. מזווית העין ראיתי עוד דולפינים מצטרפים אל פרנקים ומעבים רסס המים. "יש משהו שכדאי שתדעו" הוא אמר והתחיל לספר להם מה קרה, לפי מה שסיפרה לנו אנבת'.
פניו של פוסידון עטו רשת כועסת אך עדיין בשליטה. אבל בסוף הסיפור הורידים שבצווארו בלטו.
"איפה הם?" הוא שאל בזעם עצור. מי היה יודע שלאלים אשכרה אכפת מהילדים שלהם?
"לא מצאנו אותם. אנחנו חושדים שהם כבר במקום שאליו פנינו מועדות, דוד" אמרתי. פוסידון נשם עמוק בניסיון להירגע, אך ללא תועלת. המים הטלטלו בחוזקה סביב פרנק והדולפינים האחרים.
"הירגע". אמר זאוס "לא יקרה שום דבר לנשק האלים". שלושה מבטים קרים הופנו אל מלך האלים. ארטמיס טמנה את פניה בידה בחוסר אמון עד כמה אביה יכול להיות חסר טאקט.
"תארו לי את המפלצת" ביקשה אתנה, בבירור מנסה לשנות נושא. תיארתי לה את המפלצת חוזר על מילותיה של אנבת'.
היא העיפה מבטים מודאגים עם ארטמיס ופוסידון.
"זה מה שאני חושבת שזה?" שאלה ארטמיס.
"מה זה?" שאל ג'ייסון בקוצר רוח.
"זה נראה כאילו טרטרוס יצר מפלצת. הוא הזדווג עם מפלצת קיימת ויצר מפלצת חדשה" אמר פוסידון בעייפות.
"כך שאתם לא תדעו איך התמודד איתה" אמרה אתנה. "אני מסכימה איתכם שיש אפשרות גדולה שפרסאוס וג'ולייט כבר נמצאים שם" פניה התקדרו.
"הגבירו את המנועים. נראה כי צפויה לכם עוד דרך ארוכה" אמרה ארטמיס, "בהצלחה". נראה כי השיחה הסתיימה. באתי לסמן לפרנק שיפסיק את רסס המים אבל קולה של אתנה עצר אותי.
"ניקו. תדאג לאנבת'. ודבר אחרון. אל תצפו שפרסי וג'ולייט יהיו כתמול שלשום כשתמצאו אותם" אמרה.
ובנימה זאת פרנק והדולפינים הפסיקו את רסס המים והשיחה הסתיימה.
****
תנחשו מה? העלתי את הפרק הראשון לפאנפיק של מארוול (קוראים לו מייז). אז אם אתם אוהבים מארוול לכו תקראו, ואם אתם מכירים עוד אוהבי מארוול שיש להם וואטפאד (או ווטפד, לא יודעת איך רושמים את זה בעברית) תראו להם את הסיפור.
