ליאו
טרטרוס נעלם באור לבן מעוור, ומהרגע הזה הלחימה במפלצות הייתה קלה יותר. חלקם רצו וחלקם נכנעו, אבל הדבר הכי חשוב זה שתוך דקות ספורות לא נשארה מפלת אחת בשטח המחנה ובסביבותיה.
ועכשיו שהלחימה נגמרה, נתתי לעצמי רגע להבין מה בדיוק קרה שם בשמיים.
"איפה היא?" קולו של פרסי קטע את צהלות החצויים. פרסי רץ (כשאנבת' לידו) אל המקום שבו ג'ולייט נחתה.
"היא כאן!" קולו של ג'ייסון הגיע אלינו. רצנו בעקבות אל קולו, שהוביל אותנו אל שולי אגם לונג איילנד.
נדחפנו בין האנשים עד שהגענו אליה.
היא שכבה על הקרקע, דוממת, כשסביבה חצויים שקטים.
"ג'ולייט!" פרסי צעק ורץ אליה. הוא שלח יד אל צווארה וחיפש דופק. לאחר שניות אחדות הוא מלמל קללה. הוא התחיל החייאה. הוא סגר את ידיו אחת על השנייה, נעל את מרפקיו, והתחיל ללחוץ על בית החזה שלה.
"פרסי..." מלמל ניקו, והתקדם אליו בצעד. הוא לא היה צריך להגיד במילים את מה שכולנו כבר ידענו. היא מתה. פנה היו כמעט שחורות מפיח וזרועותיה כוסו שלפוחיות וכוויות.
"תשתוק!" צעק פרסי. והפסיק לרגע את לחיצות החזה כדי להנשים אותה פעמיים. הוא בדק דופק, הוא מלמל קללה נוספת והרים אותה בזרועותיו מקרב אותה אל החוף הרך של האגם, היכן שהגלים יכולים לגעת בגופה, היכן שהגלים יכולים לרפא אותה.
אנבת' התקרבה אל צידו, אספה מים בידיה ושפכה בעדינות על רגלי וידיה של ג'ולייט. היא ידעה שזה לא עוזר בכלל, אבל פרסי שלח לה מבט של מצוקה קשה המעורבבת בהכרת תודה. המים אט אט ריפאו את השלפוחיות והכוויות ועורה חזר למקורו.
ועדיין.
"פרסי," אנבת' לחשה בשקט והניחה את ידיה על אלו של פרסי. עוצרת אותו מפעולתו.
"זה לא פייר" קולו רעד. כתפיו החלו לרעוד והוא קבר את ראשו בחיקה של אנבת'. בוכה בקול וגועה מכאב. הרגשתי טעם מלוח פי, והופתעתי לגלות שדמעה קטנה ויחידה זרמה במורד לחיי.
"בני", קול נשמע מאחורינו. והנה הם היו. שלושת האלים. זאוס והאדס נראו קרים ומרוחקים אך פוסידון לא. הוא התקרב במהירות אל פרסי ומשך אותו לחיבוק חזק.
"אני מצטער" אמר האל בקול רועד כמו בנו. "אתה סומך עליי?" הוא לחש באוזניי בנו, פרסי הנהן. פוסידון עצר את החיבוק והנהן.
הבטתי סביב והופתעתי לגלות שכל מי שנשאר היו כל אלה שלקחו חלק במסע, כולם הרגישו לא בנוח לנוכח כאבו של פרסי.
"אתם מוזמנים מחר לאולימפוס, ישנם נושאים שנותרו לדון בהם" אמר זאוס. "לעת עתה, להתראות. ואני מצטער מאוד על אובדנכם". זאוס התפוגג עם סיום דבריו.
האדס הלך הצידה ודיבר קצרות עם ניקו לפני שגם הוא חזר אל ממלכתו.
"לא הגיע לה למות" אמר פרנק. נד בראשו.
"אבל אתה שוכח דבר אחד." המילים פרצו מפי לפני שהספקתי לעצור בעדן. "היא הצילה את כולנו במותה. היא ניצבה מול הברק הזה כדי שהעולם הזה ימשיך לחוג במסלולו. וזה התפקיד שלנו לדאוג שהקרבתה לא תהיה לשווא". רק האלים יודעים מאיפה הבאתי את המילים הגבוהות האלה, אבל הרגשתי בליבי שדבריי נכונים. ונראה כי כל השאר הסכימו איתי.
"אתה תהיה בסדר?" פוסידון שאל את פרסי.
"אני אדאג לו" אמרה אנבת' ברוך ושילבה את כף ידה עם כף ידו של פרסי.
"אני בטוח בכך" אמר פוסידון ושלח אל אנבת' מבט אבהי כמעט. הוא לחץ את כתפו של פרסי, והלך אל המים. נעלם בין הגלים.
עכשיו הגיע הזמן להתמודד עם ההשלכות להחלטויו של טרטרוס.
***
מה זה? האם זה מחסום כתיבה שמתקרב אלינו? אני בהחלט מקווה שלא.
