פייפר
"הם שלי" אמר טרטרוס וצחק את הצחוק המתועב הזה שלו.
ג'ולייט ופרסי עמדו דוממים, ולא הכירו בקיומנו.
"אתם לא מבינים?," שאל טרטרוס. "ילדים טיפשים. חושבים שהם מבינים, אבל בעצם משחקים בכאילו. אני בטוח שחשבתם ש"היום הגורלי" יבוא עוד יומיים." הוא צחק לעצמו והמשיך. "לא לכל דבר יש משמעות."
"אבל למה אתה עושה את זה? למה הם?" דמעות זרמו על לחייה של אנבת'. שמחתי לראות שפרנק כבר עזב אותה.
"אני צריך מישהו שיילחם בכם, לא?" ענה טרטרוס בשאלה, משועשע.
"לא המפלצות היו אמורות לטפל בנו?" שאל ניקו בקדרות.
"הן..., בואו נקרא לזה, עסוקות" ענה טרטרוס. "ועם כמה שהשיחה הזאת משעשעת אותי, יש לי כמה אלים לחסל. אז ברשותכם" טרטרוס החווה לפרסי וג'ולייט "לטפל" בנו והתפוגג לו.
כולנו קפאנו בעוד ג'ולייט ופרסי מתקרבים אלינו לאיטם בחרבות שלובות עם ניצוץ מסוכן בעיניהם. ולראות אותם ככה, עוצמתיים ובשליטה, הרגשתי פחד מזדחל ליבי.
הראשון שהסתער היה פרסי, לכיוונו של ג'ייסון. חרב אל חרב, נחישות מול נחישות. התקרבתי על מנת להצטרף אל ג'ייסון ולעזור לו, אך ג'ולייט צצה מולי והבהילה אותי.
"לא כל כך מהר" היא אמרה. קולה רך כמשי ומבטה חודר. התחלנו להילחם, וחלק ממני לא יכל שלא להתפעל מאיך שנראתה.היא לבשה חולצת כתפיים שחורה וג'ינס שחור והיו לה שתי שרשראות - אחת שחורה שנצמדה לצווארה ואחת כסופה שנחה על חזה. שערה נפל תלתלים-תלתלים והתנופף סביב בזמן שנלחמה איתי.
"ליאו! לך לפייפר" צעק ג'ייסון, והוציא את כל השאר בקיפאון שבו שררו. קולו של ג'ייסון נשבר בסוף, והסתכנתי במבט בו. הוא ופרסי נלחמו במהירות ובעוד שפרסי נראה רגוע, ג'ייסון התחיל להתעייף. למזלי, פרנק הצטרף אליו.
כאב חד ברגלי החזיר אותי לג'ולייט. צרחתי והיא צקצקה בלשונה. לעזאזל, לא שמתי לב אליה. ניסיתי מתקפה שכללה הטעיה לימין ודקירה בשמאל אך היא ידעה מה אני עומדת לעשות וחסמה את הניסיון שלי בקלילות. הלכתי כמה צעדים אחורה ונתתי לליאו להילחם נגדה. הלכתי הצידה ונשענתי על הקיר. הבטתי בירכי ויבבה שקטה פרצה מפי. פגיון שמי יודע מאיפה היא הוציאה אותו בצבץ מירכי. הייזל מיהרה אליי והושיבה אותי.
"ששש הכול בסדר". אמרה ובעזרתו של ניקו חבשה את פצעיי.
"לכי תערפלי אותם." אמר ניקו להייזל ולאחר שהבטיח לה שהוא יסתדר היא הצטרפה ללחימה.
הבטתי אחריה, מסרבת להסתכל על פצעי. היא נעמדה בצד, סגרה את עיניה למחצה והתרכזה. בינתיים במרכז החדר נלחמו פרנק וג'ייסון בפרסי במהירות מסחררת, וג'ולייט וליאו נלחמו בצורה מרהיבה. הם זרקו זה על זה אש ולהבות משולחות רסן. ליאו נראה כמו מלאך עטור אש וג'ולייט כמו ברזל מותך - אדומה, זוהרת והרסנית. ברזל בתהליך חישולו לנשק עוצמתי ומחריד.
"זהו. לבינתיים." אמר ניקו והחזיר אותי לכאבי. הודיתי לו ומחיתי זיעה מפניי. האש של ליאו וג'ולייט העלו את המעלות בחדר במהירות.
"אוי לא" אמר ניקו לצידי. "הזכוכית! תתרחקו מהזכוכית!" התנפצות גדולה נשמעה כשקיר הזכוכית התמוטט מהחום. מיליוני שברים נשארו על הרצפה. ג'ייסון ופרנק הלכו אחורה והביטו בזכוכיות שמתחת לרגליהם ובשריטות על גופם. הם לא הביטו בפרסי שמאחוריהם
"קל מידי." אמר פרסי מאחוריהם והטיח את חרבו בחוזקה פעם בראשו של ג'ייסון ופעם בראשו של פרנק.
צחוק נשמע, "את מעזה להשתמש בעירפול נגד קוראת מחשבות? טיפשה" אמרה ג'ולייט. היא הניפה את חרבה על מנת להפיג את העירפול של הייזל (עד כמה שאני יכולה לנחש).
"תתעלפי" אמרה ג'ולייט להייזל בקול הקסמה, "תתעלף" היא הוסיפה ופקדה גם לניקו שמיהר לעברה. היא חזרה לליאו. ג'ולייט שלחה את ידה לכיוון המים ויכולתי לשמוע את המים רועדים לפקודתה. גל אדיר בא מכיוון החוף אשר נשטף על ליאו וכיבה את להבתו. ג'ולייט איגרפה את ידה והמים שעל גופו של ליאו קפאו, משאירות אותו משותק במקומו ועדיין מעלה עשן. לא ידעתי שהיא יכולה להקפיא מים.
היא הסתובבה לפרסי, מוחה פיח מפניה. "מי נשאר?" שאלה. הוא הצביע בחרבו על אנבת' שעמדה בצד ולא יכלה להסיט את עיניה מפרסי. ג'ולייט התקדמה לעברה, אבל לא הרבה שכן פרסי עצר אותה.
"היא שלי" הוא אמר בטון שאף פעם לא שמעתי אותו משתמש, טון אכזרי.
ג'ולייט משכה בכתפיה בחוסר עניין בעוד פרסי מתקדם באיטי אל עבר אנבת'.
****
סליחה סליחה סליחה שלא העליתי מלא זמן, מבטיחה להעלות ביותר עקביות.
מוזמנים לעבור בסיפור השני שלי מייז :)
