לדעת

פרק 2

השקט גדל וגדל לאיש מאיתנו לא אומר מילה רק מביט אל השקיעה היפהפייה.
עצמתי את עיניו מאפשרת לי לשם שינו להתענג על החמימות של השמש והרוח שנושבת ולהירגע.
"אליזבת'" קרא בשמי דרק גורם לי לפקוח את עיניי ולהרים את ראשי מחזהו ולהביט בו.
"אמרת לי שיש לך משהו להראות לי" אמר והנהנתי בשקט.
"כן, שהייתי בחדרו של דודי מצאתי טפסים, כמו רשימת שמות של כל מי שנמצא במתחם הבל"נ, לוחי זמנים, לוחי משמרות ופעילות, סיסמאות לקודים ולמערכות אבטחה לעוד כמה" אמרתי והוא היה המום אך הקשיב בסקרנות מלאה.
הלכתי לתיקיה והוצאתי משם את הרשימה ואת הטפסים.
דרק עבר בחפיף על הטפסים ואז הוא נעצר ברשימה סורק אותה.
"זה מוזר" מילותיו יצאו מפיו וידאתי שהוא הבחין. "אני יודעת, רק אתה ואני לא מופיעים ברשימה" אמרתי והוא הביט בי בחששות ובאי הבנה, מדוע שלא נהיה רשומים?
"דרק" אמרתי לאחר כמה שניות שבחן את הרשימה מחדש "מצאתי עוד משהו" אמרתי גורמת לו להביט בי בסקרנות ובאי הבנה, מדוע לא הראתי לו עד עכשיו.
"מצאתי על שולחן של דודי, תיקיה עם השם ו התמונה שלך" אמרתי והוא נראה כאילו הוא מסוקרן אז הוצאתי אותה מתיקי והגשתי אותה עליה ו הוא בחן אותה ואז פתח אותה רואה מה שאני ראיתי.
את הכתובת והתמונה. "זה כל מה שהיה שם" אמרתי והוא הנהן. יכולתי אפילו מבלי לדעת שהוא משתוקק ללכת לכתובת תראו. מה יש שם ואני יודעת שזה מה שנעשה.
"את מצאת את התיקייה שלך?" שאל לאחר שקט קצר והנדתי לשלילה.
"לאחר שלקחתי את הרשימה שהדפסתי שהייתי בחדרו וכשלא ראה אותי החבאתי אותה מתחת למיטתו, חיפשתי עם יש עוד מידע שיוכל לסייע לי וחיפשתי השולחני ושם ראיתי את התיקייה שלך, ואז התחלתי לעבור על המגירות. ראיתי שם את הפתקים שלי ואת האקדח" אמרתי והוא העביר את מבטו לאקדח שהיה טמון בנרתיקי.
"החלטתי לפרוץ לתוך המחשב שלו ואז הצלחתי שגיליתי שהסיסמא זה השם שלי. נכנסתי לקבצים וראיתי שם ארבעה קבצים. אבטחה, בל"נ לוח זמנים ואליזבת'.
כל הטפסים שהדפסתי הם מהתיקיות שבמחשב אבל שנכנסתי לתיקייה שקרויה על שמי לא היה שם משהו מיוחד מלבד למידע שעומד לרשותי. כנראה דודי כל כך לא רוצה שהכיר אותם" אמרתי בעצב ובתסכול ודרק ליטף את גבי כניחום.
"אני פה ואני יעזור לך למצוא אותם" הצהיר בפניו וחייכתי אליו חיוך שמח והוכרת תודה.
"תודה לך דרק, אתה לא חייב לעשות את זה" אמר והוא הנהן "נכון, אבל אני רוצה" אמר וחייכתי לעברו "אוקיי, אז אנחנו ניסע לכתובת שרשומה בתיקייה. יכול להיות שזה כתובת לדירה של הוריך" אמרתי והוא הנהן בהסכמה.
הוא הביט בטפסים וחייך "יש לנו יתרון עליהם" אמר וחייכתי בהסכמה. יש לנו מידע על פעילות המשטר.
"כל הכבוד אליזבת' לא חשבתי שתצליחי להשיג את זה או תחשבי על זה ויין לך מושג כמה אני שמח שהצלחתי להניח על זה יד" אמר וחייכתי לעברו "אני יודעת" אמרתי והוא חייך אליי.
ראיתי רק דרך עיניו שאהבתי כלפיי גדלה.
הוא אוהב אותי, ללא ספק.
אבל אני מקווה שלא אצטרך לחשוש מהאהבה שלא כלפיי ושלא יפתח אליי אובססיות.
"שמרי אותם בתיקך" אמר והנהנתי בהסכמה ועושה כדבריו ומכניסה אותם חזרה אל תיקי.
"עכשיו נטצרך לוודא שהמשטר לא יעלה עלינו" אמר והבטי בו לא מבינה למה כוונתו, הרי זה לא המשימה מהתחלה.
הוא הלך למטען האחורי של הרכב ופתח אותו מוציא ממנו פטיש.
לא הבנתי למה כוונתו ואז הוא סגר בחזרה את תא המטען ומוריד את לוח הרישוי והבנתי לכוונתו. אין לא חשבתי על זה.
המשטר יכול לזהות אותנו לפי לוח הרישוי.
דרק הלך למלפנים של הרכב להוריד שוב במכה חזקה את לוח הרישוי.
הוא הביט בי וחייך אליי וחייכתי עליו.
"איך עלית על זה, זאת אורת שחכתי לדמריה מלוח הרישוי" אמרתי בהלם מכך שזכר את זה והוא חייך אליי חיול קטן. "כמעט נתפסתי פעם אחת שהיית בלונדון כי שחכתי להוריד לוח רישוי. לא אעשה טעות שנית" אמר וחייכתי לעצמי. הוא לומד מטעויות.
אני כל פעם נדהמת לגלות צד טוב בו.
"משקפיים יפות" אמר וחייכתי. נזכרתי המשקפיים שהרכבתי, אך עכשיו הם מעל שערי.
"מצאתי אותם במכונית בתא הכפפות, יש עוד משקפיים. אחד בסגנון גברי והשני בסגנון נשי אז לקחתי את הנשי" אמרתי והוא הנהן "מצאתי שם גם רישיונות וכמה טפסים של חשבונות. אני חושבת שיש שם את הקוד לחשבון של אותו אחד מחברי המועצה. נוכל לקחת ממנו כסף אך זה יהיה סיכון כי נחשוף את המקום בו משכנו את הכסף" אמרתי לו והוא הנהן.
"אני מסכים, אבל אין לנו ברירה באיזשהו שלב יגמרו לנו השתייה והמזון שהבאת ונצטרף לשלם עבורם" אמר וחייכתי.
"לא סיפרתי לך אבל כשיצאתי למסע שלי, העירייה שלי חסכה עבורי במשך 17 שנה שלוש מיליון שקל" אמר ו הוא חייך .
"אבל אנחנו לא נשתמש בכסף שלך. אנחנו נגרום להם גם לאבד משהו" אמר וחייכתי לעצמי. המילים האלו הם לא שומרת טינה, זהו למידת לקח.
הוא רוצה לעשות את זה כדי שילמדו את הלקח. שניקח מאותו חבר מועצה את הכסף שלו שחסך להרוויח כל השנים כי השתתף במיליוני רציחות.
"אוקיי" השארתי את תוכניותיו והוא חייך חיוך גדול יותר.
"נשב לאכול?" שאלתי כשהרדשתי שביטני קרקרה ונזכרתי שננינו לא אכלו כמעט יום שלם. "כמובן, אני גווע" אמר וצחוק נפלט מפי.
הוצאנו מהתיק שתי סנדוויץ' לכל אחד והתיישבנו בתוך הרכב והתחלנו לאכול כשהבירה שפתינו עדיין אצלנו.
"נצטרך לצבוע את המכונית ולקנות לוחית רישוי זהות מזויפת" אמר והנהנתי מסכימה.
המשטר יחפש את המכונית שאותה ברחנו, אם זה יהיה דרך לוחות רישוי או צבע המכונית ללא לוחות רישוי. אנחנו צריכים לצבוע את המכונית ולדאוג צלוחית רישוי שלא יראה חשוד.
"אבל לפני זה אנחנו צריכים לתדלק את המכונית הזאת" אמרתי לו והוא הנהן בהסכמה "נסענו הרבה היום, בטוח שהיא גזלה הרבה דלק. במטען האחורי יש תוסף דלק, נשתמש בו ומחר נקווה שנמצא תחנת דלק" אמר והנהנתי בהבנה.
אכלנו וצחקנו, הוא סיפר לי על חויות שלו מהשהייה שלו בבל"נ.
אחרי תום הארוחה הוא לקח מהמטען האירוע של הרכב את התוסף דלק ותידלק את המכונית, ראיתי איך כמות הדלק שלה עולה וחייכתי, זה יספיק לנו לנסיעה של מחר. אחר כך נצטרף למצוא תחנת דלק, אם לא נתקע.
הסכמנו שעלינו לתפוס מקום מחסה מפני הגשם.
כן, החורף הגיע.
נכנסתי לרכב במושב הנהג ודרק למושב ליד הנהג. הוא פתח את תא הכפפות והוציא משם את המשקפיים בסגנון הגברי ומרכיב אותו. הוא הוציא את הרישיונות ואת הטפסים.
ואז הוא הוציא משהו וחייל לעצמו.
"מה אתה מחייך?" שאלתי צוחקת
"יש פה את הכרייה האשראי שלו והארנק שלו" אמר וחייכתי. הוא הכניס את הכל  לתא הכפפות אך לא סגר אותה, הוא הלך למעבר בין הכסא שלי לכיסא שלו רואה שליד המחזיק כוסות יש מגירה. הוא פתח אותה והוציא משם סוכריות לא פג תוקן ואקדח עם שתי מחסניות מלאות.
"כנראה החבר המועצה הזה לא אחראי" אמר והסכמתי איתו. מי משאיר בתוך הרכב שלו ראשונות, ארנק, כרטיס אשראי ואקדח?
"כנראה ליאו חשב שהחפצים שלו בטוחים מגניבה" אמר והנהנתי בהסכמה ואז נעצרתי כשהוא אמר את שמו של בה הרכב.
"ליאו? בעל הרכב הוא ליאו? ליאו גריי?" שאלתי המומה מזה שזה יכול להיות חבר המועצה היחיד מאנגליה מלבד דודי שבאמת פיתח איתי שיחה, אמנם שהשיחה שלנו הייתה ויכוח אבל עדיין.
"כן, למה?" שאל ואנחה יצאה מפי.
"שום דבר, מלבד לזה שפעם אחת התווכחנו" אמרתי והוא הנהן בשקט."אני יכול לשמוע מה קרא בשיחה?" שאל מסוקרן ונאנחתי בייאוש מלדבר על הכל.
"כן. ליאו גריי הוא החבר מועצת הראשון מאנגליה מלבד דודי שפיתח איתי שיחה" אמר והוא הנהן בשקט מקשיב.
"אני זוכרת שהתווכחנו באמצע הלילה ושהוא ניצל את המעמד שלו בשביל לקחת את התמונה שעמדה לרשותו כשדודי הביא על אמי, אחי ואבי" אמרתי והבחנתי שדרג דומם, מקשיב אך ראיתי שהוא חל עצב קטן שהוא לא מכיר את ההורים שלו, או אפילו יודע משהו עליהם.
"אל תדאג נמצא את המשפחה שלך, אני מבטיחה" אמרתי ודרק הביט בי מהנהן בהיסוס עם חיוך קטן.
"בכל מקרה, הוא הקטין אותי על כת שאני לא יודעת את שמותם אך ידעתי ו אני והוא ניהלנו ויכוח קטן. ושהוא דיבר איתי על הפעם הראשונה שלחצנו ידיים כשדודי הציד אותי בפני חברי המועצה שחשבו שאני האחיינית שלו ולא מעבר לך" אמרתי והוא הנהן.
שקט שרץ ביני לבין דרק, איש מאתינו לא הגה אחד מפיו, רק מביטים אל אופק שמתחיל להחשיך. 
"את ודודך סידרתם את היחסים ביניכם?" שאל דרק  לאחר שתיקה ארוכה ואנחה יצאה מפי, הוא נעלם לזמן מה אין פלא שיישא שאלות בעוד יש לו רבות לספר לו, ועוד את זאת. בפעם האחרונה שדיברנו היה כשאמרתי לו שזרקתי על דודי סכין חדה.   
"לא. זה הפך לגרוע יותר. אמרתי לו שאני לא האחיינית שלו ולא הבת שלו והוא התחיל להתנהג אליי בגסות. הוא אכפיל את תהליכים ביום כפול ארבע. בכל שעתיים ביתי עוברת פעם תהליך אחד, בשנתיים עברו ארבע ניתוחים, אחד אחר השני, ברגל ימין, רגל שמאל, יד ימין ויד שמאל" אמרתי באנחה וצמרמורת שאני נזכרת בתהליכים.
"הם לא עשו אותם ההרשמה, אפילו לא חלקית. אני זוכרת כל חלק קטן בתהליך. זה היה סיוט אני לא רוצה את זה שוב" אמרתי "אני מצטער.  אני זה שהביא להם טכנולוגיה של יכולה לפרוץ את מנגנון האבטחה שלך" אמר והנהנתי בהיסוס, הוא לא יכל לדעת.
"לא יכולת לדעת, חוץ מזה אני חזיתי חיזיון" אמרתי והוא הביט בי קצת לא מבין.
אני כבר לא זוכרת אם סיפרתי לו או לא, אם כל מה שקורה בכל התקופה האחרונה.
"אני מקבלת חיזיונות, אני למעשה היחידה שיכולה לקבל חזיונות" אמרתי ו הוא הנהן בהבנה. "איזה חיזיון?" שאל לאחר כמה שניות של שקט וסקרנות "חיזיון שאני ופרופסור אמילקטון נפתח את השיטה להציל את המין האנושי ו אפילו רבים יותר מאשר ההשתלטות יצילו, ולא להביא למותי" אמרתי והוא נראה המום "וזה יקרה כאשר אנחנו נעבד עם מרטין" אמרתי והוא הביט בי המום "אנחנו נמצא את ארגון האר"ץ?" שאל והנדתי לשלילה "אני אמצא, אבל לא ראיתי אותך בחיזיון, אני לא יודעת אם מתת או שאתה בחדרך או שאפילו נתפת על ידי המשטר" אמרתי והוא הביט בי ונשם עמוק.
לפתע מצאנו מקום שנראה נטוש..
מעולה! בדיוק מקום שאנחנו צריכים.
חניתי את הרכב וסידרנו כך שדרק ישו במושב הקדמי ופותח את המושב הקדמי מחשיבה לשכיבה וכך גם אני ישנה אך המושב הנהג.
עצמנו את עינינו והבטי לו שמיכה מתיקי ואז לפני שנרדמתי שמעתי את קולו "אני עדיין אבוא איתך" אמר ופקחתי את עיניי רואה אותו,הייתי בהלם. הוא לוקח סיכון. יכול להיות שיקרה לו משהו בהמשך הדרך שיביא למותו.
"אתה בטוח?" שאלתי והוא הנהן.
"כן" אמר והנהנתי בהיסוס.
"מחר אספר לך על החזיונות שלי" אמרתי לו והוא הנהן בהסכמה.
השעה מאוחרת ודרק כבר נרדם אך אני לא מסוגלת, אם ארד אולי אני יחלום סיוטים.
אנחה יצאה ממני שהבנתי שעליי לישון בכל זאת ואם לא עכשיו אצטרף לישון מתישהו.
כמצתי את עיניי נרדמתי.

תהליך ראשון הסתיים ונשמתע בכבדות ובמהירות מנסה להכניס אוויר לריאותיי.
ראיתי את פרופסור קרנון מזריק חייל בכיר אחר את מח העצם.
לאחר שהם דאגו לחייהם לכל חברי המועצה הבכירים הם יקימו עכשיו צבא, צבא שאני יעזור להם לבנות.
ראשי הסתחרר וכאב ראש גדול הורגש במוחי.
פרופסור קרנון התקרב לעברי עם מקדחה שנית לאחר שניקה אותה מדמי ו התחלתי להתחנן בפניו.
"לא בבקשה"
"אני מתחחנת אל תעשה את זה"
"בבקש...אההההה!"
התחננתי ואז הרגשתי את המקדחה חודרת תחת עורי ובשרי שנית אך ברגל השנייה.
צרחה אחר צרחה, כאב אחר כאב

קמתי בבהלה מחניקה צעקה.
נשמתי עמוק ובמהירות והבטי סביב, דרק ישן.
קמתי שתיתי מים, שפכתי במעט על ראשי מים וסגרתי את הבקבוק.
התיישבתי על הכיסא שהיה שם לא לפני שניקיתי אותו בעזרת שני חתיכות מגוונים.
הוצאתי מהתיק שלי את הדף עם ברשימת שמות ובחנתי אותה, משגע אותי לדעת למה אני ודרק לא רשומים.
הייתי מבינה למה אני לא אבל דרק? דרק במתן הבל"נ מאז שהיה תינוק.
אילו רק אני לא הייתי רשומה הייתי מבינה, זה יכול להיות שזה רשימה של כל הילדים במתחם הבל"נ לפני שהתגלתי או שהמשטר לא רוצה שתהיה הוכחה אי פעם שהייתי במתחם ולשמור על כל המידע הזה מסווג.
הביי ברשימה והעברתי בראשי כל שם שאני זוכרת שפגשתי במתחם הבל"נ, אך כולם היו רשומים מלבד שניים; אני ודרק.
תהיה הסיבה אשר תהיה זה מעיד עליי ועל דרק משהו שאין לנו עליו מושג ממנו.
מה מעיד עלינו על כך שאנחנו לא ברשימה?
יכול להיות שהם לא רשמו אותנו משום שהם עמדו להרוג אותנו? זה הסיבה הכי הגיונית שאני יכולה לראות.
דודי לא רוצה לפצח את הדרך בה אשאר בחיים ואציל את המין האנושי ו הוא אמר לי שהוא שלח את דרק לריקון, אני יודעת שהוא שיקר אבל אני יודעת שהוא רצה לעשות את זה.
כשאני ודרק ניסינו לברוח בפעם בראשונה דודי הוראה להביא אותי חי ואת דרק מת.
ואם זו לא הסיבה הזאת, אין כבר רעיון למחשבה מהי הסיבה שאני ודרק לא מופיעים בה.
אנחה יצאה מפי, הרגשתי תסכול רב.אילו ידעתי את התשובות לכל שאלה שהייתה בראשי אולי היה לי ולדרק קל יותר להשיב את האמת לעולם.
הכנסתי את הרשימה בחזרה לתיק וכאשר באתי לקום מהכיסא שמעתי קול שבר של ענף, אנחנו לא לבד!

❤רוצים המשך?❤
💕מתים לראות מה יקרה?💕
⭐מה שבסך הכל צריך זה הצבעה⭐
😜 והפרק בדרך אליכם😜