לדעת

פרק 20

נסענו עם מראינו המקורי וכל כך נהנתי להביט במראה ולראות שוב את השיער החום בהיר- שטני ולהביט בעיניים החומות.
נכנסו לקניון הקרוב ואני ודרק עברנו את האבטחה בשלום ואז סיירנו בקניון הכיף אך גם בדקנו כל רגע שמשהו לא מזהה אותנו.
קנינו לדרק כמה חולצות ו מכנסיים ולי שני שמלות עם כמה ג'ינסים וחולצות יפות ופשוטות.
יצאנו מהחנות עם עוד שתי שקיות ונלכנו לעבר חנות נעלים ואז לפתע שמעתי קול קטן שגרם לי להיעצר במקום.
"אמא תראי הנה האנשים מהטלוויזיה"
הסתובבתי לאחור רואה את ילד בסיבות הגיל שלושה-ארבע מושך בחולצות של אימו כדי שתסובב ותראה את מה שהוא ראה.
מהר דחפתי את דרק למאחורי עמוד והסתתרי מיד אחריו.
הבטי בצידה ו ראיתי את האמא מסתובבת
"מה חמוד, אין שם אף אחד" אמרה ונשמתי עמוק.
היא אחזה בידו והתקדמה בדרכה.
יצאנו מהמחבוא והילד הסתובב להביט בי וסימנתי לו שקט.
הוא הנהן את ראשו וחייכתי.
הבטי בדרק שהנשם עמוק. "מה זה היה עכשיו" אמר ונאנחתי "כמעט עלו עלינו" אמרתי נאנחת. "בו נקנה נעלים ונעוף מפה.
אמר והנהנו.
קנינו נעליים ולפתע ראשי נתן לי לשמוע מי נכנב לכניסה של הקניון, בהתחלה לא הבנתי אבל אז ששמעתי את קולו ידעתי שהם כאן.
"ראית את השניים האלה?" זה קולט של דודי, הוא מסתובב עם דפי המבוקשים! הוא מחפש אותנו!
ניערתי את ראשי והבטי בדרק.
"דרק הם כאן, קח את הדברים. קח את הרכב סע למקום הנטוש שנה צורה, קח את הכסף טבע הביתה, אני הגיע" אמרתי והוא הנהן.
"זוז!" צעקתי שאני שומעת צעקה "הנה הם!" צעקה של דודי נשמעה הביי לאחור והבטי בו והוא בי. ראיתי את דיימון לשאר חברי המועצה של ישראל בלונדון ונשמתי מוק, הם כאן, כולם כאן.
הבטי בדרק במהירות והוא הביט בי "תיזהרי אליזבת'" אמר והנהנתי.
הוא ואני רצים ישר.
נשימות לעהרינו יריות, צרחות פאניקה נשמעות ואני רק מכופפת את ראשי תוך כדי ריצה.
ידעתי שדודי מוכן להרוג את דרק אבל אותי רק לפצוע, משום שהם צריכים אותי.
"בהצלחה!" קראתי לו הוא הנהן.
הוא פנה ואני המשכתי לרוץ.
"אליזבת'!" נשמעה צרחה גורמת לי להיעצר במקומי ולהביט לאחור.
ראיתי את דודי עם ידו באוויר שאקדחין שלופים לכיווני מוכנים לבצע ירייה.
"הסגירי את עצמך או שנפתח באש" צעק והבטי בו בכעס.
"לעולם לא!" קראתי בצעקה וישר פניתי לפנייה השמאלית נשמעו יריות ואז צע-תו של דודי.
"אחריה!"
מיהרתי ונכנסתי למתחם השירותים.
היה מעבר ונכנסתי לשירותי הנשים ותודה לאל הם ריקים.
פתחתי שירותים במכה אחת וראיתי חלון, הנעתי אותו ואז סגרתי את הדלת.
הורדתי את השמלה והוצאתי התיק כובע ומעיל עור שחור.
לבשתי אותם והחלפתי נעליים לנעלי ספורט ואת השמלה והנעליים ששמתי הכנסתי לתיק שמתי אותו עליי ומיהרתי לכיור פותחת אותו שוטפת את ידיי ואז הולכת למאגר הנייר.
בזמן שהסוואתי אותו בלבוש אחר החלפתי מראה לשיער שחור שהוא צבוע בקצות באדום לעיניים בצבע אפור.
ניגבתי את ידיי לאט לא מראה חשד ואז הדחת נפרצה גורמת לי לקפוץ בבהלה מזויפת.
ראיתי את דודי חמיד אחריו דרק לחברי המועצה נכנסים.
דודי הביט בי מיהר אליי.
"ראית נערה עם שיער חום לעיניים חומות" אמר והנהנתי בפחד "איפה?" שאל והצבתי על התא בו הנעתי את החלון לגרום לו לחשוב שברחתי.
הוא בא לפתוח את הדלת אך נתן בעיטה פורץ אותה ורואה תא ריק והחלון מתנדנד.
"לעזאזל היא ברחה!" צעק ונראיתי מפוחדת.
"צאו לראות איפה הרכב מהר!" צעק דודי והם יצאו כולם וחייכתי.
עשיתי את זה.
יצאתי מהשירותים והלכתי רגיל יצאתי לבחוץ וראיתי את דודי ראה שגם הרכב לא פה להתחיל לקלל את חיליו.
הלכתי לכיוון הנגדי וחייכתי.
הלכתי במורד הכביש והלכתי לבית הנטוש.
שם פגשתי את דרק מחכה עם הרכב רק הפעם הוא בצבע כחול.
המכונית בצבע לבן שייכת לאליזבת בנקס ודרק הפשועין הנמלטים לאילו המכונית בצבע הכחול שייכת לאליזבת הורלוס ולדרק שיילטר.
דרק נראה כבר שונה במראו וחייכתי.
"איך היה?" שאל וצחקתי "הם חשבו שברחנו הצלחתי לעבוד עליהם" אמרתי והוא חייך.
הסרתי את הכובע ושיניתי מראה לשיער שחור לעיניים כחולות כפי שיש לדמות הבדויה שלי אליזבת' הורלוס.
דרק הושיט לי שמלה אוורירית והנהנתי.
אני בחרתי את השמלה.
הסרתי את הכובע ואת המעיל עור והכנסתי לתיק. שמעתי את התיק במטען האחורי יחד עם כל הכסף ונכנסתי למושב ליד הנהג.
נסענו הביתה בבטחה שאנחנו עוברים ליד הקניון עם הניידות של דודי, רואה איך הוא קורא לאנשיו לחזור למתחם.
חנינו את הרכב ואני ודרק יצאנו משם.
דודי הביט בנו.
עברנו את דודי ונכנסנו לקניון וקנינו שני פיג'מות והלבשה תחתונה ואז הראשוני לעצמנו לאכול.
כשיצאנו מהקניון ראינו שדודי כבר לא כאן ונסענו לביתנו.
עשינו את זה. עברנו על משטר המועצה ודודי בעיניים.
כשהגענו לביתנו אני ודרק סידרנו הכל כך שבערב שמצא לחפש את האיש בתמונה לא יחסר לנו כלום ונמשיך במסע שלנו.