לדעת

פרק 6

הייתי המומה, דרק יודע כבר שהוא אחרי על מות חבר ילדותי, איך הוא מביא אותו לכאן לארוחת בוקר?
ירדתי אליהם ואחזתי בידו של דרק מבלי עוד מילים ולקחתי אותו לקצה השני של הקומה. 
"דרק, איך אתה מביא אותו הנה?" שאלתי בכעס עוזבת את ידו ונעמדת מולו "אני מצטער אבל אני לא יכול להגיד לו ללכת, הוא מחביא אותנו" אמר והבטי בו בכעס "אבל אתה יודע שהוא אחראי מוות של חבר ילדותי, חשבתי שהוא חבר שלך" אמר והוא נאנח "אני יודע, אבל הוא רוצה להכיר אותך והוא לא מקבל לא כתשובה" אמר ונאנחתי בכעס, אם אומר לדרק את הסיבה השנייה שאני לא רוצה שאדוארד יסעד איתנו הוא יגרש אותו מכאן ונלך ברגע זה גם אם זה יהיה מסוכן. "בבקשה אליזבת' אחרת הוא יסגיר אותנו" אמר ונאחתי "לא תוכל לבקש ממנו לעזוב, הוא חייב לך הרבה טובות לפי מה שהבנתי" אמרתי והוא נאנח "לא, אדוארד מקבל את מה שהוא רוצה, אף אחד ואפילו אני לא יכולים לגרום לו לקבל לא כתשובה"אמר ואנחתי בכעס ובעצב "מה שעשית אתמול היה משהו יוצא דופן, מעולם איש לא התייצב ככה בפניי אדוארד, במזל הוא חס על חייך" אמר ונאנחתי בכעס. "אתה בטוח שלא תוכל לשנות את דעתו?" שאלתי והוא הנהן "בסדר אבל הוא לא נשאר פה הרבה זמן" אמרתי מציבה עובדה ודרק נאנח "אני אנסה כמה שיותר" אמר והנהנתי.
חזרנו אל אדוארד והוא בחן אותי "סלח לאליזבת' קשה לה אחרי הסיפור עם חבר ילדות" אמר דרק מתנצל בפניי אדוארד בשמי ואדוארד הביט בי ואז בדרק וחזר להביט בי. הוא עלה חיוך קטן על פניו והנהן לעבר דרק. "אני מבין" אמר ודרק הלך למקומו בשולחן ואני ואדוארד הבטנו זה בזה.
הוא יודע שלא סיפרתי לדרק.
"שבו מה את עומדים" אמר דרק ואדוארד מביט בו ואז הביט בי לכמה שניות והלך מתיישב ליד דרק.
עצמתי עיניים ואגרפתי את ידי, הקשחתי את לסתי בניסיון לא להתפרץ בעצבים. "אליזבת'" קרא לי דרק ונאנחתי בכעס, נשמתי עמוק והרגעתי את עצמי כמה שרק יכולתי.
התיישבתי על הכיסא הריק שהיה ליד דרק ומול אדוארד ונשמתי עמוק.
כל אחד מזג לו מהאוכל שדרק הכין ואני נשארתי אחרונה.
"דרק איפה השתייה החמה?" שאלתי אותו והוא הביט בי ונאנח "שכחתי" אמר וחייכתי אליו חיוך קטן "זה בסדר אכין, מה תרצה לשתות?" שאלתי והוא בלע את מה שיש בפיו " נס" אמר והנהנתי.
קמתי והלכתי למטבח וכשהוצאתי שתי כוסות קולו של אדוארד עצר אותי "גם אני נס" אמר ונשמתי עמוק. מי שאל אותו מה הוא רוצה לשתות? חוץ מזה אם היה לי רעל ביד הייתי שמה לו זאת.
הכנתי לי, לדרק ולאדוארד נס אך בכוס אחת שמתי מלח במקום סוכר ועשיתי סימן כך שלא אטעה. 
הנחתי את הכוסות על השולחן ולפי שהספקתי לחלק אדוארד ודרק לקחו כוס והבחנתי שדרק לקח את הכוס עם המלח, רציתי להזהיר אותו אבל הוא כבר נתן שלוק מהשתייה ומיד הסיט את ראשו ובשפריץ שפך הכל על הרצפה. "מזה? אליזבת' זה מלוח?" שאל והבטי באדוארד שחייך טיפה, הוא הבחין בסימן הוא ידע שתכננתי לו משהו. "סליחה, כנראה התבלבלתי" אמרתי במהירות מושיטה לו נייר והוא ניקה את פיו, הוא בא לקום לנקות אך לא הרשאתי לו "לא, אני אנקה, שב קח את הכוס שלי" אמרתי והוא הנהן.
הוא לקח את הכוס שלי ואז הביט בי ובאדארד ונאנח. הוא הבין שלא באמת טעיתי בין המלח והסוכר אלא עשיתי זאת בכוונה עבור אדוארד.
ניקיתי את הרצפה והכנתי לי נס חדש. התיישבתי ומזגתי לי לאכול.
שאכלתי העלתי כמה מבטים לעבר אדוארד שעשה כמוני. היה שקט בארוחה, לא רציתי לדבר.
"אז מה אליזבת' איך דודך גילה שאתה איש שטן?" שאל והתחלתי להיחנק באוכל ודרק ישר קם ודפק על גבי.
לאחר שנרגעתי דרק חזר למקומו והרמתי את מבטי לאדוארד שחיכה לתשובתי. הבטי בדרק ונאחתי, אין לי ברירה.
"הוא גילה את זה לפני שנולדתי כשאמי אבי והוא הלכו אל הרופא" אמר והוא בחן אותי "למה הוא לא לקח אותך ישר אל מתחם הבל"נ?" שאל ונאנחתי בכעס "כשהוא שמע שאני איש שטן אמי שנאה אותו מאוד. אני נולדתי ביום שנרצחו אשתו וילדיו שרק נולדו, הוא פיתח אליי רגשות מעבר לאחיינית וחישב אותי כביתו.  ביום מסוים שאני מנחשת שהייתי בת שנה הוא הבריח אותי לדרום הארץ" אמרתי והוא לרגע נעשה מבולבל "מה זאת אומרת את מנחשת שהוא הבריח אותך בגיל שנה?" שאל והבטי בדרק שגם נעשה סרן ומבולבל ונאנחתי "לפני שברחתי עם דרק נכנסתי לחדרו ולקחתי משם את תיקי ומצאתי שם תמונה של תינוקת, תהיתי עם לדודי יש ילדים ולא סיפר לי או שנולד לו עוד אחיינים, אבל כשהפכתי את התמונה מצאתי את הכתב שלו והיה רשום שם, אליזבת בת שנה. אם הוא צילם אותי שהייתי בת שנה סימן שהייתי לפחות שנה מוסתרת בבית משפחתי הביולוגית" אמרתי והוא דרק ואדוארד הבנו את ההסבר. הבטי בדרק והוא הבחין שלא הזכרתי את כל הפרטים שמצאתי לגבי הפעילות של המשטר. אני לא סומכת על אדוארד, אחריי הכל מאחורי כל המסכות הקשוחות ואדישות של חיילי המשטר עומדים אנשים עם חיים, משפחה ונשמה.
"איך זה היה לגלות שדוד שלך הוא ראשהמועצה העליון?" שאל ונאנחתי.
"האמת לא ציפיתי לזה. כשהגעתי ללונדון ידעתי שזהוי העיר הכי מאובטחת וידעתי שלעלות על מטוס אחר יביא לתפיסתי אז הלכתי לעיירה הכי רחוקה, היא הייתה יוקרתית ולא כל כך הרבה אנשים תגוררו שם, חוץ מזה לא ראיתי הרבה אנשים היה ערב. שהתהלכתי בשכונה שמעתי גבר צועק בשם של משהי ולא התייחסתי כי ידעתי שהוא לא פונה אליי, איש לא הכיר אותי וזה היה היתרון שלי עד ששמעתי את קולו והוא קרא בשמי המלא" אמרתי והלגמתי מהשתייה רואה איך הם מתוחים, הריי אף אחד מהם לא יודע מה בדיוק עבר בלונדון, מלבד לזה שפגשתי שם את דודי, ראש המועצה העליון.
"רצתי וברחתי לפרדס והוא אחריי, נאבקנו אך הוא היה מהר יותר והוא תפס אותי. הייתי חלשה עייפה ובקושי ראיתי משהו יחד עם החושך, את הבחנתי דרגה שלו. היה לו דרגה זה לדיימון הל וידעתי שראש מועצה תפס אותי ולא הנחתי לו לקחת אותי בחזרה לתא מעצר תחת שמירה אז נלחמתי איתו אבל הואשוב תפס אותי ואזק אותי, הוא לקח אותי אל ביתו שהיה באותה עיירה והכניס אותי לחדר מתכת. צעקתי עליו והשתוללתי אבל אז הוא אמר לי שהוא דודי. בבוקר הוא החל לספר לי על אמי שהיא אחותו ועל משפחתי, הוא הראה לי תמונה שלהם וסיפק לי מידע על כל אחד מהם" אמרתי בשקט ונעצרתי. "אילו פרטים?" שאל אדוארד והבטי בו בכעס אחזתי בסכין כל כך חזק ועצמתי את עיניי מנסה להירגע. הוא חודר לפרטיות שלי ומנצל את העובדה שהוא שומר אותנו במסתר ומעניק לנו מקום מקלט. נמתי עמוק ושיחררתי את אחיזתי החזקה בסכין ופקחתי את עיניי והבטי בו "הוא סיפר לי שאימי היא אחותו ושהיא דומה לי, הוא סיפר לי שאהבת כלפיי רק גדלה שגילת שאני איש שטן ונלחמה עליי ומאמינה שנאי חיה. הוא סיפר לי שאבי גוסס ומתנגד לקחת תרופה משום שתרופה היא טיפת דם של איש שטן, כמו הבת שלו. הוא סיפר לי שיש לי אח שגדול ממני בשבע שנים והוא סיפר לי שהוא זה שהבריח אותי דרומה ושהוא ראש המועצה העליון. כעסתי עליו כל כך. עברתי איתו הרבה ריבים וצעקות אבל הוא לא הפסיק לומר שהוא אוהב אותי ולהגן עליי" אמרתי ואז שתקתי ופני  שאדוארד שאל עוד שאלה דיברתי לבד, אולי הגיע הזמן לדרק לדעת מהכל הפרטים החשובים. "דודי מצא את ספר הגורל וקבע עם דיימון להיפגש בלונדון, הוא לא סיפר לי על ספר הגורל אבל ידעתי על אבן הגורל, אך לא על הפירוש האמיתי שלו. לאחר שנכנסתי לכלא בלונדון משום שבגדתי במשטר שלא הסכמתי להרוג תינוקת שהיא הייתה איש שטן הענישו אותי בכך שאני אצטרך לעבור חינוך צבאי מחדש ואז אוכל לצאת מצבא המשטר, אבל לא הספקתי למלא את כל העונש שלי משום שדיימון היה צריך להגיע בעוד שבועיים והעונש שלי היה חודש.
ביום לפני שדיימון היה צריך לנחות בלונדון, דודי עזר לי לעלות על מטוס לשוודיה בתקווה שארגון אר"ץ יהיה שם ויעזור לימול המשטר אבל בדרק חיכו לי הליקופטר של צבא המשטר וחזרתי בחזרה ללונדון וידעתי שלמחרת בבוקר זוהי התקווה היחידה שלי לברוח" אמרתי נעצרת ודעמה חמקה מעיניי השפלתי את ראשי , אל רציתי להביט באיש מהם. "כהגעתי בחזרה ללונדון פגשתי את דודי, אכלתי איתו ארוחת ערב וברגע שבאנו להיפרד המשטר ודיימון נכנסנו לעיירה עם כלי נשק. ואז הבנתי שהוא הקדים." אמרתי ונשמתי עמוק מוחקת את דמעתי. "ביני לבין דודי היה תוכנית והיא הייתה שאף אחד לא ידע שאני איש שטן וששכנעתי אותו לבצע טיול סביב העולם כסיבת הבריחה שלי. אבל לאחר שנתפסתי על ידי המשטר בלונדון גיליתי בשהייה שלי במעצר שדוד שלי עשה לי מבחן. אם אני  יעלה על המטוס יזעיק את כוחות המשטר ואם אבחר להישאר איתו לא יזעיק את המשטר וברגע שעליתי בפעם הראשונה למטוס הוא הזעיק את המשטר וכך גליתי מדוע דיימון הקדים. דוד שלי הסגיר אותי למשטר שלאורך כל הדרך שמרתי על הסוד שהוא הבריח אותי" אמרתי והם נראו המומים.
"אני לא יכולה, אני מצטערת זה גדול עליי" אמרתי קמה מתנצלת ורצתי לחדרי.
ידעתי שאם אתן לאדוארד להמשיך עם שאלותיו אצטרך לספר לו על המטאור, על ההשתלות ועל הדרך שבה יזכו לחיים לאחר שהמטאור ינחת, אני יודעת שהוא יתחיל עם השתלות גם כן ולכן אני לא אומרת עוד מילה. הנחתי לדודי לעשות את זה לא אתן לו או לאף אחד אחר לעשות זאת שוב. אני ישיג דרך להגיע לפרופסור אמילקטון ואיתו אני אפצח את הדרך להציל את המין האנושי מבלי לעבור עוד השתלה אחת.
הלכתי לחדר המקלחת ופתחתי את הברז , חסמתי את הפתח והתפשטתי. נכנסתי תוך המקלחת וכשהם הגיעו לגובה מספיק גבוהה לדעתי עצרתי אותם. 
הכנסתי את לגופי אל המים ונתנתי לעצמי להינתק מכל העולם ולשמוע רק את לבי.
אוויר אינו זורם, לחץ הופעל והתשוקה לפרו מן המים ולנשום רק ורק גוברת ואז לפני שהכל נעשה חשוך מאי פעם זינקתי מעל המים והשראתי לעצמי לנשום.
קמתי מהמקלחת ואפשרי למים להתרוקן מהאמבטיה. לקחתי מגבת ויבשתי את גופי, לבשתי מחדש את הפיג'מה הנקייה ואספתי את שערי לקוקו אך לא לקוקו חזק שגרם לכמה משערותיי לפול על פניי.
הרגשתי לא בנוח במה שעשיתי, השארתי את דרק עם אדוארד, שני הבחורים שמאהובים בי.
כשחושבים על זה דרק הוא הבן אדם היחידי שהכי נורמלי לצאת איתי מבחינת גילאים.
דיימון גדול ממני מעל עשרים שנה, ג'ק גדול ממני בכמה שנים עם לא חמש שנים, אדוארד ככול הנראה גדול ממני בעשור אך דרק קטן ממני בשנה.
יצאתי מחדרי וראיתי את דרק משוחח עם אדוארד בסלון. הם הביטו בי ודרק ישר התרומם ממקומו "אליזבת' הכל בסדר?" שאל והנהנתי "אני יותר טוב, סליחה על התפרצות" אמרתי והא חייך אליי חיוך עדין "זה מובן מעליו שתגיבי ככה, זה בסדר אני ואדוארד ניהלנו שיחת על הזיכרונות שלנו מהעבר" אמר בחיוך והנהנתי בהיסוס. יהיו הזיכרונות שלהם אשר יהיו אפשר לראות שהיו להם זמנים טובים.
הלכתי לכיוון המבטח וראיתי שדרק דאג לנקות אחרינו. הלכתי למקרר והוצאתי משם אצבעות שוקולד.
הכנסתי שלושתנו נס והפעם שמתי לאדוארד סוכר. הבאתי את הכיבוד לשולחן והתיישבתי בכורסאה מולם.
כל אחד מהם לקח כוס, ראיתי את אדוארד בוחן את הכוסות והוא הביט בי במעט חיוך. הוא הבחין שפעם הכנתי נס רגיל והוא לא חחש לקחת את הנס שהיה הכי קרוב אליו. הם התכבדו באצבעות שוקלד. הם נגסו מהאצבע שוקולד ואז הרימו את הכוס בכדי לשתות וידעתי שהתשוקה שלי לשתובות כבר מתפוגגת. 
אני רוצה לדעת מאיפה הם מכירים, איך דרק הגיע לעסק של העולם התחתון ולמה הנהגים שהבריחו אותנו שאלו האם אני אליזבת', מה דרק מסתיר ממני?
"אז אני אחכה עוד הרבה זמן שתספרו לי מאיכן אתם מכירים?" שאלתי ושניהם לגמו את מה שהיה פיהם והביטו אחד בשני  ואז בי.  דרק נשם עמוק הניח את הנס ואת הכיבוד על השולחן הזכוכית היוקרתי ויישר את גבו והרים את מבטו אליי. 
"אני  ואדוארד מכירים משום שבזמן השהייה שלך בלונדון היה לנו מחסור באוכל וכסף,ידענו שאנחנו לא יכולים לפנות למשטר כי אחרת היו תופסים אותנו וגם לא לאזרחים כי אז היו מסגירים אותנו, לא יכולנו לפנות לארגון האר"ץ משום שאף אחד לא ידע איכן הם אז נותרה לנו רק הברירה לפנות לעולם התחתון. עשיתי איתם עסקה, מקלט אוכל ומחייה תמורת.." אמר שותק והבטי בדרק לא מבינה "תמורת מה, דרק?" שאלתי והוא שתק. 
הבטי באדוארד ששתק "תמורת מה הסכמת לעסקה?" שאלתי אותו אינו הגיב "תענו לי!" צעקתי עליהם אך איש מהם לא הגיבו, הכעס רק גבר עליי, הם מסתירים ממני משהו, משהו רע!
"תענו לי!" דרשתי בצעקה ואז דרק הוציא אנחה
"אח הקטן של אדוארד התאהב באחת הנערות שאת הצלת" אמר והייתי בהלם. הם עשו עסקת חליפין!
"מיהי?" שאלתי במהרה.. והוא שתק. "דרק תענה לי! מיהי?!" צעקתי עליו "זאת עינב" אמר במהירות והייתי בהלם. "אתה מכרת אותה?!" צעקתי עליו קמה ממקומי ודרק קם ישר אחריי "לא..כן, אליזבת', חכי בבקשה" אמר והבטי בו בכעס "איך יכולת?! אני אשרתי אותם איתך בכדי שתשמור עליהם!" צעקתי והוא נאנח "את מי עוד מכרת?" שאלתי והוא נאנח "לא מכרתי עוד אף אחד "אמר והבטי בו בכעס "איפה היא?" שאלתי "איפה היא דרק?!" צעקתי לעליו והוא שתק.
"דרק תענה לי!" צעקתי עליו ואז צעקתו גרמה ללבי לצנוח

"היא מתה! הוא הרג אותה!" 

❤רוצים המשך?❤
💕מתים לראות מה יקרה?💕
⭐מה שבסך הכל צריך זה הצבעה⭐
😜 והפרק בדרך אליכם😜