לדעת

פרק 18

מה נעשה? אני יודעת לנהוג אבל דרק לא.
"דרק בוא איתי לארבע שעות תחזור נהג מהסרטים ואת אליזבת' לכי וסדרי את חפצים שלכם"אמר והנהנתי
הלכתי לדירה שלי ושל דרק וסידרתי את התיקים, אנשים של ניק הביאו לנו צדניות ותיקים.
העברתי את כל האוכל והשתייה למדניות הקירור והשארתי בתיקים רק את החפצים האישיים שלנו יחד עם הבגדים.
נעליים שונות שמתי בתוך ארגז ועשיתי את אותו הדבר גם לדרק..
הלכתי למכירה בה הכנסתי את חפצי האישיים ופתחתי אותה, מרימה את הכל טתיישבת על המיטה הזוגית שבה אני ודרק ישנו, זאת שלפני מספר רגעים סידרתי.
ניק הביא לנו את הבית נקי וכך אחזיר לו.
סגרתי את המגירה והבטי למטה למה שהחזתי בידי.
הדבר הראשון שהופיע למול עייני היה התמונה שדודי החזיק בחדרו שאני מופיעה בתמונה התינוקת בת שנה.
אם לדודי יש את התמונה הזאת, אז הייתי צריכה להיות בשנירתם של הוריי הביולוגים.
לפחות הם זכו לראות אותי, לפחות קצת..
אך חבל שאני לא אספקתי לראות אותם.
העברתי לדבר הבא וראיתי את התמונה הישנה של הוריי ואחי השהיה עוד קטן.
הלוואי ויכולתי לראות אותם רק פעם אחת..
העברתי את התמונה וראיתי את הפתק שרשמתי להורי הביולוגים על מנת לפרוק ממני את הכאב שעמד על ליבי.
פתחתי אותו הבטי בו מעט וקיפלתי בחזרה על מנת לא לנסות לבכות מהמילים הנכונות שנשפכו לדף.
העברתי את הפתק למתחת הערמה בידי ואז ראיתי את הצמיד של אמי.
הבטי בו מעבירה עליו את אצבעי דמעה זלגה על פניי.
אני כל כך מתגעגעת אליהם.
מוזר? ואפעלו דבילי? איך אפשר להתגעגע למשהו שמעולם לא הכרת?.
כמה אירוני...
אחזתי בצמיד והשחלתי אותו לתוך ידי.
ואז נעצרתי כשראיתי את הפתק שאמי הבריחה אותו איתי.
הפתק שכתבה רק עבורי, זה שרשמה לי לא לשכוח מי אני, אליזבת' בנקס.
אני מצטערת אמא אבל בשביל לא למות להפיל את יורם מהשלטון ולמצוא אתכם עליי להתחפש למשהי שאני לא.
עליי להיות אליזבת' כי אם אני אהיה אליזבת' בנקס אביא למותי ולא תוכלי לראות רותי יותר ואני לא אוכל להגיד כמה שאני אוהבת אותך ,שאני חיה ומתגעגעת.
נשמתי עמוק והכנסתי את כל חפצי האישיים ביותר לתוך מעטפה לאותה הכנסתי בתא ריק קטן בתיק.
לפתע הדלת נפתחה.
אכן עברו ארבע שעות, אני סידרתי את הבית ובזמן הזה דרק למד איך לנהוג.
קמתי מסתובבת לאחור רואה את דרק ניק ושומרי הראש שלו בפתח הבית.
ראיתי שהם מביטים בבית, מתפלאים מהניקיון.
"למדת את דרק איך לנהוג?" שאלתי מעירה אותם משקיעת מחשבות לתוך המציאות.
כולם נערו את ראשם ואז הביטו קדימה בי.
"כן, סידרת את חפציכם?" שאל והנהנתי מצביעה לו בפינה הבית, התיקים הצידיניות והכסף.
"תקין את התיקים שלכם, אנחנו עומדים להפקיד לכם את זה בחשבון" אמר והנהנתי..
אני ודרק הרמנו את בתיקים וכמובן שאני את רובם, בשל כוחי זה שימושי להקמת דברים כבדים.
לקחנו את תיקי הכסף לאחוזה של ניק ושם הפקידו לנו את הכסף.
את ,שתי מיליון לכמעט שלוש מיליון שקיבלתי מאנשי עיירתי בתחילת המסע הפקדנו ולכל אחד מאיתנו הפקידו מאה מיליון שקל משום שנשארו ברשותינו 200 מיליון.
ואז ניק הוציא מהחשבון שלי לכל אחד אלף ליתר ביטחון,משום שהוא מכיל יותר כסף.
ועוד הוציא עוד שלושת אלפים והכניס כל אלף למכוניות ליתר ביטחון.
"זהו זה, הנה הכרטיס שלכם" אמר להושיט לנו.
הושטנו את ידנו לקחת, אצזנו בכרטיסים ודרק לקח את שלו אך כשאני באתי לקחת את הכרטיס שלי ניק מנע ממני לקחת אותו בכך שחיזק את האחיזה בו.
ראיתי שהוא מביט בצמיד שעל ידי ונשמתי עמוק. "זה צמיד של אמי" אמרתי בשקט והוא הביט בי בוחן אותי ואז משחרר את ידו מאחיזה ומאפשר לי לקחת את בכרטיס ולהכניס אותו לכיסוי בתוך מעיל העור.
"קדימה. בחרו מכונית וניסע לבית עם החדש"
אמר והנהנו.
"נשים קודם" אמר דרק וחייכתי, זה החלום שלי היה לנסוע במכוניות כאלו לעכשיו הם שלי.
בילדותי רק חלמתי אפילו לצאת מעניקה ולראות מרוץ או מכונית כזאת לעכשיו אני אנהג בה.
הביי באופציות שעומדות מלפניי
וחשבתי מה לבחור...
אני אקח מכונית היוקרה מקלארן MP4-12C
נכנסתי לרכב וראיתי את דרק בוחר בשלבי טואטארה
ולניק נשאר הלמבורגיני ורולס רויס.
נראית כבר בשינוי צורה אז לא הייתי צריכה לפחד.
לפתע שמעתי את הכל של ניק "תעקבו אחריי" אמר ותהיתי מאיפה הכל מגיעה עד שהבנתי שהמכונית מחוברות למכשיר קשר מתקדם.
חגרתי את עצמי וניק נסע,אחריו דרק ובנשימה עמוקה לחצתי על הגז נוסעת גם.
עברנו לכבישים העירוניים ונדהמתי לראות שעברנו מול ג'יפ של משטר המועצה ולא עשה לנו כלום.
חייכתי מלאת אושר, עשינו את זה.
נסענו אחרי ניק והגענו לחניה בעלת שלושה מקומות, אני דרק וניק חנינו שם.
סגרתנו את המנוע שיחררנו את עצמינו מהחגורות ופתחנו את הדלת בדיוק באותו הזמן וכל גם סגרנו והבטנו קדימה.
בית יוקרתי בצבע לבן שכולל בריכה.
"על משהו שנראה עשיר צריך גם בית שיני ברמה שלו" אמר והנהנו בחיוב, הוא צודק אם לא היה לנו בית יוקרתי יכלו לתהות מדוע.
"תשהו בבית כמה זמן שרק תרצו" אמר והנהנו.
"לא נשהה בו הרבה זמן ,נצטרך לעזוב בכדי להמשיך במסע שלנו" אמרתי והוא הנהן.
"הבית תמיד יחכה לכם" אמר והנהנו.
הבטי בבית שוב וחייכתי מעט, חבל רק שנבלה בו כמה ימים אחדים.