לדעת

פרק 7

חושך. פעימות לבי האיצו והאיצו ובזינוק  אחד קפצתי מן המים , נשמתי לרווחה ופקחתי את עיניי.
הבטי סביב וראיתי את עצמי בחדר האמבטיה, הפיג'מה החדשה שלי על השידה.
נשמתי עמוק והקשבתי לקולות. 
"אני יודע, כמה טוב היו אז הזמנים" שמעתי את קולו של דרק והייתי המומה.
הם מדברים על הזיכרונות שלהם ביחד.  
זה היה חיזיון? או רק חלום רע כי איבדתי חמצן בזמן שהייתי מתחת לים? כדי שעליי לברר.
התלבשתי בפיג'מה בזרה והשארתי את שערי פזור.
נעצרתי מול דלת חדרי ונשמתי עמוק, כל  כולי מקווה שזהו לא היה חיזיון  ורק תופעה מהפחד שלי לאבד עוד משהו שיקר לי.
פתחתי את הדלת וראשם הסתובב אליי. ירדתי אליהם ודרק ישר קם בעוד אדוארד נשאר לשבת.
"הכל בסדר איתך אליזבת'" אמר ונאנחתי "אני מתנצל.." באתי להתנצל בפניו שהיה ציך לתמודד לבד עם אדוארד והבקשות שלו "זה בסדר, זה נורמלי שתגיבי כך, חוץ מזה אני ואדוארד שיחחנו על זמנו בעבר" אמר בחיוך והנהנתי בהיסוס חושש.
"אביא כיבוד" אמרתי ודרק הנהן מתיישב בחזרה במקומו מדבר עם דרק ואני נשמתי עמוק. 
תעשה שזה יהיה סתם חלום רע
התפללתי בכל לבי והגשתי את הכיבוד לפי מה שדמיינתי מתחת למים, כוסות נס רגילות ואצבעות שוקלוד שנראות טעימות ומעוררות תיאבון.
הנחתי את הכיבוד על שולחן הזכוכית והתיישבתי בכורסא בוחנת אותם. הם צחקו מקודם.
אם מה שדמיינתי מתחת למים נכון , איך יכול דרק לא לשאת ייסרי מצפון? ולשוחח כך אם אח של האדם שהביא למותה של עינב.
הם לקחו אצבע שוקולד ונס קפה. ברגע שהם לגמו לא יכולתי עוד לעצור את התשוקה שלי לדעת את האמת, האם מה שדמיינתי נכון או לא. מה עלה בגורלה של עינב? האם זה החיזיון או סתם חלום רע כתופעה לאיבוד חמצן?
"איך הכרתם?" שאלתי עוצרת אותם בלגימה של הנס. הם בלעו את הנס שהיה בפיהם והניחו את הכוסות על השולחן, הבטי בדרק ובחנתי אותו.
" באחד הימים שהיית בלונדון יצאתי עם עינב ועוד כמה להליך גניבה של אוכל וכלי נשק" אמר ולבי החסיר פעימה, עינב הייתה איתם "גם אדוארד ואנשיו היו שם ושנינו נלחמנו נגד חיילי משטר. אני ראיתי שחייל מתכנן לירות באדוארד מאחור וישר רצתי לעברו וחטפתי את הקליעים שנורו מאקדח של החייל משטר. אנשיו של אדוארד חיסלו את החייל ואדוארד היה המום, הוא הסתובב לאחור וראה אותי פצוע. הוא בא לפקוד שיביאו לי עזרה רפואית אבל אני נרפאתי לאחר חמש דקות והוא הבין שאני איש שטן" אמר והייתי בהלם, דרק רץ לחטוף קליעים עבור אדוארד. "אני חייב לו את חיי" אמר אדוארד והבטי באדוארד בהלם והעברתי את מבטי לדרק שימשיך את הסיפור. "סיפרתי לו שאנחנו נמלטים אך הוא ידע שאנחנו משתמשים כתרופה עבור העולם. הוא הציע לנו הגנה ומחסה ולאט לאט הפכנו לחברים הכי טובים" אמר והייתי המומה לחלוטין, לא דמיינתי בחיים שהם היו החברים הכי טובים. "סיפרנו זה לזה הכל ואז סיפרתי לו עלייך" אמר והבטי באדוארד שבחן אותי ונשמתי עמוק והחזרתי את מבטי לדרק. "זו הסיבה שכולם שאלו האם את אליזבת', כולם ידעו שאותך אני אוהב ושאם משו יגע בך גורלו הוא מוות" אמר ושתקתי בחשש. "שהינו פה עד שקיבלנו קריאה מהמשטר שאמר שהוא תפס אותך ואם אנחנו לא רוצים שיהרגו אותך עלינו להסגיר את עצמינו" אמר ונאנחתי, אני זוכרת שהוא סיפר לי על מה שקרה עם המשטר. "מה עם עינב?" שאלתי והוא הביט בי לא מבין. "מה זאת אומרת, ראית אותה כשנפגשנו" אמר והנהנתי "כן אני יודעת, הכוונה שלי מה היה איתה אז שהייתי בלונדון?" אמרתי והוא נשם עמוק "האמת שלו משהו מיוחד, היא הייתה אחת מחברי ההנהלה אצלי, כפי שראית וזהו" אמר והנהנתי. הבטי באדוארד והוא בחן אותי "אני יכולה לשאול אותך שאלה מוזרה?"שאלתי והוא הנהן בהיסוס "יש לך אח קטן?" שאלתי והוא גיחך "לא, אני בן יחיד למה?" שאל והנהנתי לחיוב "כלום" אמרתי שותקת לוקחת את הנס שלי ולוגמת ממנו. אדוארד ודרק הביטו זה בזה ולא לא מבינים "הכל בסדר אליזבת'?" אל דרק והנהנתי "כן" אמרתי בחיוך אמתי והוא הנהן. הקלה הורגשה אצלי, עינב חיה והיא לעולם לא עונתה או הוטרדה על ידי אח של אדוארד משום שאין לו אח.