לדעת

פרק 21

הגעתי לשדה התעופה אני שיניתי את מראי כך שחייתי המשטר לא יתקפו אותי.
רק מלהתבונן ראיתי שהמשטר מקפיד לאף אחד כמעט לצאת מהארץ לשוודיה.
אין לי דרך לעבור את האבטחה אולי דרק היה איתי היה לו רעיון אבל אני לא מתחרטת שהשארתי אותו עם משפחתו, זאת הייתה בחירה שלי.
שילמתי טיסה ברגע האחרון לנפאל.
ידעתי שהיא לא היעד שאני מחפשת אבל לא משנה לי איזה טיסה אני יעלה, ממנה אקח מטוס לשוודיה, כי מנחושי משטר המועצה לא רצה לעורר מהומה אז לא מנע יציאה לשוודיה מכל המדינות.
עליי לעלות למטוס הכי קרוב והכי מהר, כל עוד אני פה הזהות שלי מסוכנת, אני צריכה לברוח, שוב.
לא לקחתי את כספו של דרק,לקחתי את המכונית שבחר אבל בכל מכונית היה 2 מיליארד שקל שנגבנו מליאו גריי.
ברשותי יש כמו של דרק יש רק ביותר.
2 מיליארד 100 וכמעט 103 מיליון ואלף שקל.
שילמתי כמובן הרבה בשביל שיקמו איתי את הצעדים והמזוודות.
עליתי על המטוס התיישבתי בכיסא המרווח וחייכתי. אני לא רוצה לבזבז כסף אבל מותר לי פעם אחת להתפנק על כיסא מרווח בפעם הראשונה שאני עולה הראשונה על מטוס והפעם אני לא בתוך מזוודה.
עברו ממש לידי שני חיילי משטר וליבי החסיר פעימה, הם הביטו לצד השני ואז הביטו בי והמשיכו ללכת כרגיל.
חייכתי לעצמי חיוך גדול. עשיתי את זה.
המטוס ממריא ונתנתי את הזמן שלי במטוס להירגע.
הטיסה לא ארוכה כמה שעות בודדות.
בטיסה קראתי כמה דברים על נפאל בכדי שאצבור מידע.

הטיסה נגמרה והמטוס נחת בשדה התעופה בנפאל.
לקחתי את חפציי ורכשתי מפה.
ראיתי שישנו שדה תעופה בקצה השני של המדינה. אני לא יכולה לטוס מפה משום שחסמו את הגישה לשוודיה לעוד כמה מדינות, האפשרות היחידה שלי זה לחצות את נפאל לקצה השני ולעלות על מטוס לשוודיה.
עברתי בין הרחובות והבתים הצפופים וראיתי איך העוני פרוש ברחבי המדינה.
נפאל היא אחת המדינות העניות בעולם אך היא מדינה עם המון חקלאות. חקלאות היא מרבית הפרנסה.
קראתי המטוס שבר הכי גבוה בעולם נמצא פה והוא נקרא הר האוורסט.
מדהים.
החורף בנפאל חזק וכדול מאז בישראל.
בישראל היו גשים, רוחות למדי פעם סערות ומבולים אבל בנפאל כל כך קר שכבר השלג מחכה את הגגות והרחובות ורפילו את היערות ואת ההרים.
למזלי שעוד הייתי בישראל אני ודרק קנינו לבוש חם שיעזור לנו לעבור את משבר הקרירות.
הלכתי לחדר שירותים ונחלפתי בגדים לחורפיים.
הורדתי את בגדיי והחלפתי למכנס טאניג' חורפי, התלבשתי בגופייה ואז חולצה ארוכה ומעליה ג'קט עור ואז מעיל חם ופרוותי.
גרבתי גרביים חורפיות ועבות ואז נעלתי נעלי בלדסטון.
כך שאוכל ללכת במיטבו וגם רגליי לא יתקררו.
בנוסף שמתי מחמם אוזניים וחבשתי כובע חמים.
אפשר להגיש שהקור ממש עוטף את האזור כי עם מה שאני לבושה אני יכולה להגיד שאני כבר הולכת כמו פינגווין עטוף פרווה.
נשמתי נשימות סדירות ובכדי להתחמם.
ראיתי שלא משנה מה אלבש יצאו מפי אדים.
אני שומרת על חום גופי.
הביי במפה של נפאל וראיתי ששדה התעופה הוא מעבר להר הווראסט.
אם אני רוצה להגיע לשם עליי לעשות היקוף שידרוש לי ימים ואפילו שבועות או שיש ישנה דרך אחרת והיא לעבור מעת ההר להגעה לשדה התעופה תתרחש פחות משבוע עם אני עוברת את ההר בצורה הנכונה.
אלך את ההר גם אם לא אעבור אותו בצורה הנכונה זה ידרוש ממני פחות זמן מאשר אני יעריך את ההר.
ראיתי שהמסלול להר ההווראסט חוצה יער.
התחלתי לצעוד וכאשר הגעתי ליער נשמתי עמוק ןהתחלתי לצעוד.
היה קצת קשה לצעוד בקור כלבים שכזה אבל לא הייתה לי ברירה.
עליי להגיע לארגון באר"ץ לזיף את מותי בכדי שהמחיר בצפון ארץ ישראל יפות וכך אוכל להכנס לחלק הצפוני ולחפש את משפחתי.
צעדתי, צעד אחר צעד.
ידעתי שפה אין טעם להמשיך להיות עם זהותי.
היער נטוש ואין פה טכנולוגיה כך שאנשים לא יוכלו לזהות אותי מלבד למשטר המועצה..
כן גם פה משטר המועצה שולט.
משטר המועצה כבש את נפאל רק בגלל היבול פה. נפאל היא מדינה בעלת שטחי יבול רבים. עם עבודה חקלאית רבה משטר המועצה יכול לספק להרבה מעוד חיילים מזון בשעות המלחמה.
למרות עד כמה שדודי הוא שקרן, נוחל ורוצח הוא יודע להנהיג, לחשוב ולהדריך את אנשיו בדרך הטובה ביותר.
שילמתי את צורתי למראה המקורי שלי ונשמתי עמוק, לפחות כאן אני יודעת שאיש לא יזהה אותי.
אנשים לא מסתובבים פה במיוחד לא חיילי משטר כך שאין לי למה לדאוג לגבי הזהות שלי.
לפתע הרגשתי משהו חובט את ראשי מאחור גורם לי ליפול על האדמה הקרה והקשה ולאבד את הכרה.