נקודת מבט יונגי:
הפציע הבוקר יונגי פקח את עיניו נעמד והחל
להתארגן לקראת עוד יום בנאלי ורגיל בחיו. הוא לבש את התלבושת האחידה שמייחדת תלמידים הלומדים באותו בית ספר. אכל ארוחה קטנה ויצא אל בית הספר. הוא ניגש אל מכוניתו מתניע אותה והחל בנסיעה אל עבר ביתם של חבריו שאותם הוא אוסף כמעט כל יום הם החלו בהרגל זה בגלל שיונגי הוא היחיד בחבורתם בעל רשיון נהיגה. לאחר שארבעת חבריו הצטפפו במכוניתו הוא החל בנסיעה אל עבר בית הספר. הוא חנה את מכוניתו וכולם ירדו מתקדמים אל עבר המבנה הישן. הם נכנסו אל המסדרון מתהלכים בו על מנת להגיע אל מקום חפצם. לפתע הוא שמע את קולה של ליסה ושמע עוד קול חלוש יותר. האמת היא שהוא אף פעם לא נמשך או חיבב את ליסה היא כל הזמן הייתה נדבקת אליו ואל חבריו כך שבסופו של דבר היה נמאס לו להגיד לה ללכת או לנסות להתחמק ממנה ולתרץ לה תירוצים הוא התייאש ואז היא החלה לספר שהם יוצאים והוא פשוט נתן לשמועות להפוך לסוג של האמת לא היה בו כוח להילחם נגדן והאמת כלל לא היה לו אכפת הרי עוד שנתיים הוא יסיים ללמוד וכל אחד ילך לדרכו. לאחר שהבחין שליסה התקדמה אל עבר חברותיה שהמתינו לה בקצה המסדרון הוא קרב אל אותו מקום בו הוא שמע את שני הקולות והבחין בנערה ישובה על הרצפה הוא הושיט לה את זרועו והיא נעזרה בה. היא הודתה לו הוא הביט בה למספר שניות וניגש אל חבריו מותיר אותה מאחור. ג'ימין:"מי זאת"? יונגי:"לא יודע כנראה תלמידה חדשה". טאהיונג:"או מעניין אם היא תהיה איתנו בכיתה הודיעו שמספר תלמידים חדשים יגיעו אל הכיתה היום". לאחר שהם שמעו את הצלצול הם ניגשו אל כיתותיהן הוא, ג'ימין ,ג'יהופ וטאהיונג נמצאים באותה כיתה ואילו ג'ונגקוק הצעיר מהם נמצא בכיתה שונה. . לאחר שהם התיישבו הם נגלו לעניין שיש להם מחנך חדש. ג'יהופ:"הוא נראה נחמד". הוא לחש לחברו היושב מלפניו. לאחר היכרות קצרה עם המורה. ניגשו מספר תלמידים כנראה חדשים אל קדמת הכיתה על מנת להציג את עצמם. הוא לא ממש התעניין בהם ובמקום להתרכז בהם ולהביט בהם בסקרנות כמו שאר חברי כיתתו הוא החליט לפתוח את מחברתו שצבעה ירוק ולהמשיך לכתוב את השיר שהפסיק. לאחר ששירבט מספר שורות הוא שמע קול מוכר הוא הרים את ראשו מבחין באותה נערה שעזר לה מוקדם יותר. מבטיהם נפגשו לשנייה והתנתקו. היא הציגה את עצמה וענתה על מספר שאלות. מחשבה קיפצה לראשו של יונגי. "היא ממש יפה". לאחר שסיימה להציג את עצמה חזרה אל מקומה הוא עקב אחריה במבטו עד שהתיישבה וחזר לשרבט במחברתו הירוקה. כאשר הצילצול נשמע הם יצאו מהכיתה נפגשים עם הצעיר של חבורתם וניגשים איתו אל הקפטריה. הם התיישבו במקומם הקבוע הוא סקר במבטו את הקפטריה הגדולה ולפתע קלט את אותה נערה שהציגה את עצמה כאופיר. הוא אינו התיק את מבטו עד שהתיישבה בשולחן צדדי עם חברתה. לפתע ליסה וחברותיה שוב ניגשו אליהן גורמות בחוסר רצון לנתק את מבטו ממנה וכך הוא נקלע לדו שיח משעמם הוא לא ממש התייחס והתרכז הוא חושב שהם דיברו על מסיבה כלשהי שאמורה להתקיים. ג'ונגקוק:"היונג אתה תבוא"? יונגי:"לא יודע אתם"? ליסה:"אתה חייב לבוא לפי מה ששמעתי מקאי זאת תהיה אחת מהמסיבות הכי טובות שתיערך יהיה שם dg ושתיה אם אתם מבינים למה אני מתכוונת". טאהיונג:"או אז קוקי לא יוכל לבוא". ג'ונגקוק:"מה למה שלא אוכל"? טאהיונג:"כי אתה בסהכ בן 14" גונגקוק:"אז מה" ג'ימין:"שום אז מה אין מצב שאנחנו נותנים לך לשתות בגיל שלך". גונגקוק:"אז אני מבטיח שלא אשתה אני רק אבוא איתכם להנות בבקשה". יונגי:"נחשוב עלייך". הם תמיד נהגו כלפי הצעיר כתינוקם.
ושוב החלה שיחה קולחת חבריו דיברו בינם לבין עצמם ואילו ליסה המשיכה לשוחח איתו למרות שאינו הקשיב כל כך לדבריה וחברותיה אינן דיברו בכלל האמת הוא לא חושב שהוא בכלל יודע את שמן הן תמיד הולכות בעקבות ליסה אך אף פעם לא שמע אותן מדברות אולי מילה פה מילה שם. הוא יודע שאחת מהן דלוקה על ג'ימין ואיך הוא יודע זאת בגלל שהיא אינה מתיקה ממנו מבט כל משך הארוחות שהם אכלו יחדיו היא רק מביטה בו כל הזמן.
אופיר:"נו אז את מי את אוהבת"? היא חשה סקרנית ביותר למרות שהבחינה בליסה היושבת לצידו של יונגי והיא רק רצתה להביט בהם ולראות מה הם עושים והאם הם מהזוגות הדביקים האלה היא שנאתה כאלו. יותר נכון ומדיוק לומר שהיא שנאתה לראות כאלו היא אמרה מספר פעמים לעצמה בקול "למה אתם אוכלים מול בן אדם רעב". היא תמיד השתוקקה למערכת יחסים היא רצתה להרגיש נאהבת ותאמינו או לא להיות מהזוגות הדביקים האלה. לא דביקים בהגזמה כי יש כאלה שממש מגזימים. אך כרגע סקרנותה שלטה עליה היא כל כך רצתה לדעת ולגלות במי חברתה החדשה מאוהבת. או רה:"אני מאוהבת ב..."
