נקודת מבט ליסה:"הגיע הערב ותוכניתי מתחילה אני עומדת לגשת אל ביתו של יונגי מכירים אותי שם כך שאני אוכל לגשת בקלות לחדרו ולבצע את תוכניתי. אימו תמיד אירחה אותי בביתה כאשר הוריי היו רבים לכן הדבר היחיד שאני צריכה לעשות זה לשקר שהוריי שוב רבו ולבקש לנום בביתם שוב. דמעות מזויפות זלגו מעיני ודפקתי בדלת הבית. לאחר מספר תיקתוקים הדלת נפתחה חושפת בפניי את אימו של יונגי. נה רי:"ליסה הכל בסדר למה את פה בשעה כזאת"? ליסה:"הם שוב רבים אני לא יכולה לסבול להיות שם" נה רי:"מסכנה שלי בואי תשני פה הלילה". היא הפנתה לי מעבר ואני התקדמתי פנימה. היא איחלה לי לילה טוב וניגשה לחדרה לישון. קרבתי אל חדרו של יונגי ופשטתי את בגדיי נותרתי רק עם לבוש תחתון. הפאלפון שלו היה מונח על השידה. לקחתי אותו למזלי הרב אין לו קוד פתחתי אותו ושלחתי הודעה לאופיר בה רשום שתבוא אליו מחר ושילכו ביחד אל בית הספר" נשכבתי לצידו.
נקודת מבט אופיר:"הפציע הבוקר התעוררתי וניגשתי להתרענן ציחצחתי את שיניי ושטפתי פנים התחלתי להתארגן ולאחר שהייתי לבושה לקחתי את הפאלפון שעד כה היה במצב טעינה הבחנתי בהודעה מיונגי נכנסתי אליה ושם קראתי שהוא מבקש שאבוא אליו אכלתי בזריזות ארוחת בוקר על מנת להגיע בהקדם האפשרי לביתו של יונגי. יצאתי אל ביתו של יונגי ברגל כי הוא מתגורר יחסית קרוב למקום מגוריי האזנתי לשירים באוזניות עד שהגעתי. דפקתי בדלת הבית. נער בוגר פתח לי את הדלת כנראה אחיו הגדול של יונגי. הוא זיהה אותי והכניס אותי פנימה. קרבתי אל חדרו של יונגי ניגשתי פנימה והבטתי בזעזוע במחזה שהיה מולי.
יונגי קם בבהלה מבחין בליסה השוכבת לצידו הוא הביט באופיר אשר ברחה במהירות הוא נעמד במהרה רודף אחריה אינו מתייחס כלל לליסה. אופיר מעדה במדרגות הבית ויונגי תפס בה במהירות. אופיר:"תעזוב אותי" היא ניסתה להימלט מאחיזתו והחלה להתפתל במטרה להשתחרר אך ללא הצלחה. יונגי:"אני נשבע לך שלא קרה בנינו אני אפילו איני יודע כיצד היא הגיעה לפה" אופיר:"אני לא מאמינה שבגדת בי למה"? דמעות זולגות מעיניה. ארשת פניה כאובות. יונגי:"אני נשבע לך שלא" אופיר:"אני עד כדי כך לא מושכת בעיניך אני יודעת שאני מכוערת אבל חשבתי שהחבר שלי לא יודעת...." יונגי:"למה את לא מאמינה בי אם אין אמון בין בני זוג אז הם צריכים להיפרד". אופיר:"אז בוא ניפרד" יונגי שיחרר מעט את אחיזתו אופיר הצליחה להשתחרר וברחה היא החלה לבכות. אופיר:"למה זה מגיע לי הכל יהיה בסדר תירגעי" היא הגיעה לביתה מתרסקת על מיטתה אימה שנבהלה התקדמה אליה במהירות ושאלה לשלומה. מירי:"אופיר את בסדר"? אופיר:"כן אימא פשוט אני אספר לך אחר כך אני יכולה להישאר היום בבית"? מירי:"כן בטח תזכרי שאת תמיד יכולה לשתף אותי בכל דבר" אופיר:"תודה מימוש" אופיר החלה להתייפח אך לבסוף מחתה את דמיעותיה. או רה אשר הגיעה אל בית הספר יחד עם בן זוגה אינה הבינה היכן חברתה היא חייגה אליה על מנת להבין למה היא אינה נמצאת בבית הספר.
נקודת מבט יונגי:"אני לא מאמין שזה קרה עליתי במדרגות אל חדרי לא היה בי כוח או הרצון ללכת אל בית הספר ולחוות יום לימודים נורמטיבי בדרך הבחנתי בליסה שניסתה להעלים את חיוכה הזוהר. היא קרבה אליה ואמרה לי בנימה פלרטטנית "יונגי" יונגי:"זה שנפרדנו זה לא אומר שיש לך את הלגיטמציה להתחיל איתי או לחשוב שיקרה בנינו משהו עכשיו תצאי פה" ליסה:"יונגי אני" יונגי:'תצאי פה" צעק קולו הרם הדהד ברחבי הבית. ליסה החלה להתלבש ויצאה מהבית. מחייכת כאשר נזכרה בפרטי שיחתם של בני הזוג לשעבר.
למחרת כולם הגיעו אל בית הספר יונגי ואופיר אינם החליפו אפילו מבט אחד קטן וליסה לא יכלה להיות יותר מאושרת היא אמרה לחברותיה "אמרתי לכם שהם יפרדו עכשיו הדרך להשגת יונגי התקצרה בהרבה". יום הלימודים הסתיים כולם ארזו את חפציהם ויצאו. רק יונגי ואופיר נותרו האחרונים בכיתה....
