לפתע מכונית עצרה הן הביטו אל תוך המכונית מבחינות בשני אנשים בסביבות גילי ה20 המאוחרות הם נראו שיכורים מעט. גבר שנהג החל לדבר ואמר "מה בנות יפות כמוכן עושות בשעה כזאת בלילה בחוץ". זה שישב במושב הנוסע אמר "אתן צריכות נסיעה הביתה אנחנו יכולים להסיע אותכן". או רה:"אה" הם התכוננו לפתוח את דלת המכונית וכנראה להכניס בכוח את שתי הבנות אילמלא יונגי שקרב אליהן ואמר "זה בסדר הן חוזרות איתנו". קולו היה מלא ביטחון. הגבר הנוהג אמר "בטוח"? הוא פנה אל שתי הבנות ג'ימין ענה במקומן "כן". הנהג:"לא שאלתי אותך". אופיר:"כן". וכך הם נסעו מותירים אותם מאחור שתי הבנות נשמו בהקלה. אופיר:"איזה מזל תודה רבה". או רה:"תודה שעזרתם לנו מצטערות שגרמנו לכם לומר שאתם אלו שתסיעו אותנו הביתה" ג'ימין:"אבל זה נכון אנחנו אלה שנחזיר אותכן הביתה". אופיר:"אתם לא חייבים זה סתם יקשה עליכם" יונגי:"זה בסדר זה לא מקשה עלינו". או רה:"אבל אתם לא רוצים להמשיך לחגוג במסיבה"? ג'ימין:"לא ממילא המסיבה הזאת החלה להימאס עליי". אופיר:"תודה רבה". הם החלו להתקדם לעבר רכבו של יונגי שבמזל לכולם היה מקום להתיישב. הוא החל בנסיעה לאחר שאופיר מסרה לו את כתובתה. עיניה של אופיר נעצמו והיא נלחמה על מנת להישאר ערה לפתע במהלך הנסיעה הם הרגישו במפרים אופיר חייכה והחלה להתלהב מכך "ישש" כולם הפנו את מבטם אליה והביטו בה בשאלה. אופיר:"אני כל כך אוהבת במפרים". כולם חייכו זה לחלוטין העיר את אופיר. יונגי הפעיל שירים גורם לכולם לשאוב אנרגיות ממקור לא ידוע ולהתחיל לשיר ולרקוד כמה שיכלו ברכב הצפוף. אופיר שישבה ליד החלון פתחה את חלון המכונית נהנת מהאוויר ומתחילה לשיר אל הבחוץ. המכונית לפתע נעצרה שתי הבנות יכלו להודות שהנסיעה חלפה במהירות. הן ירדו מהמכונית מודות להם שוב. הם המשיכו לנסוע הבנות עקבו במבטן אחרי המכונית עד אשר נעלמה בפניה. או רה:"את יודעת מה עלה לי בראש עכשיו"? אופיר:"מה"? או רה:"המושג תחבורה ציבורית" אופיר:"אני לא מאמינה יכלנו להזמין מונית יצאנו סתומות נכון"? או רה:"בהחלט". אופיר:"בואי לא נזכיר את מה שהתרחש היום יותר" או רה:"מסכימה" הן ניגשו אל תוך הבניין נכנסים לביתה של אופיר מתארגנות לקראת שינה. אופיר לבשה פ'יגמת דרדסים ואילו אורי לבשה פ'גימת חד קרן. הן נשכבו במיטה נשאבות לשינה עמוקה מלאת חלומות מתוקים.
יונגי נסע בראשונה אל ביתו של הצעיר מבינהם. לפני שירד ונפרד מהם לשלום יונגי אמר:"ואתה נשוחח כבר מחר על מה שקרה". ג'ונגקוק:"אוקיי היונג אני מצטער". הוא יצא מהמכונית מתקדם אל ביתו חבריו צפו בהם הולך ניגש לביתו ונכנס פנימה לפני שהם יכלו להמשיך בנסיעה אל עבר בתיהם של האחרים. הם ראו את ג'ונגקוק צולע יוצא מביתו מנסה לברוח. הם הביטו בו בדאגה טאהיונג:"קוקי". הם יצאו במהירות מהרכב מתקדמים אליו. ג'ימין:"קוקי אתה בסדר"? ג'ונגקוק:"היונג תצילו אותי אני מפחד" הוא לא אמר עוד אף מילה ואיבד את הכרתו. ג'יהופ:"קוקי תתעורר". דמעות החלו להיקוות בעיני כולם מאיימות לזלוג. הם תפסו בו והניחו אותו בעדינות ברכב. יונגי נסע במהירות מטורפת אל בית החולים. יונגי:"יש פה ילד פצוע בבקשה תטפלו בו". האחות במידית הביאה מיטה על מנת להשכיב את הצעיר עליה. טאהיונג:"הם שוב פעם עשו את זה אני לא מאמין" ג'יהופ:"אני לא מאמין שהם שוב היכו אותו" ג'ימין:"איזה הורה מסוגל להכות את הילד שלו שוב ושוב". יונגי:"אני לא מבין את זה ילד הוא כמו אוצר אתם יודעים כמה אנשים רוצים את המתנה הזאת הוא ילד טוב למה הם גורמים לו סבל שכזה". דמעות זלגו מעיניהם הם התמלאו אימה ודאגה כלפי חבריהם הצעיר. טאהיונג:"כשהוא יצא מזה אני לא נותן לו לחזור לשם בגללם הוא אפילו לא מתרכז בלימודים כמו שצריך הרשויות חייבות להתערב פה". ג'ימין:"אני לא מבין איך עד עכשיו הן לא התערבו הן לא אמורות לעקוב אחרי זה". יונגי:"בואו נקווה שהוא יתן לנו". טאהיונג:"הוא יצא מזה נכון"? ג'יהופ:"ברור הוא ילד חזק". הם המשיכו לשבת שם ממתינים לחדשות מודיעים להוריהם שכנראה יחזרו מאוחר היום בגלל מה שהתרחש. לאחר כמה זמן הרופא הגיע עם חדשות בפיו.
מה יהיו החדשות תגלו בפרק הבא.
