ג'ונגקוק:"כשמלאו לי 6 המצב בבית החל להתדרדר המפעל בו אבי עבד פשט את הרגל וגרם להמוני עובדים להישאר מבלי פרנסה אימי גם היא פוטרה מעבודתה בשל קיצוצי תקציב במחלקתה. שניהם ניסו למצוא מקומות עבודה חדשים אך ללא הצלחה ואז הם החלו לשתות ללא הפסק ואפילו התעסקו עם סמים ואז הם החלו להכות אותי להאשים אותי בכל מה שקרה הייתי מתחנן ומפציר בהם שיפסיקו שיניחו לי אך הם לא התייחסו הייתי נועל את דלת חדרי כדי שלא יגיעו אליי אבל הם פרצו אותה הייתי מנסה לשהות כמה שיותר זמן בחוץ כדי שאני אגיע לבית כשהם כבר ישנים אך הם תמיד היו ממתינים שאשוב המון פעמים שברתי איברים שונים נפצעתי אך בחיים לא ניגשתי אל בית החולים ניסיתי לטפל בעצמי לבד לפני שלושה ימים כשחזרתי מהמסיבה אימי השליכה עליי את מנורת השולחן שקניתי לה ביום הולדתה אבי בעט בי מספר פעמים ואז הם פשוט עזבו אותי מוטל על הרצפה התיישבו והמשיכו לשתות אז פשוט גררתי את עצמי החוצה עד שהתעלפתי וזהו הסיבה שבגללה שיתפתי אותכם בכל זה כי רציתי שתנסו להבין אותם אני מאז ומתמיד ניסיתי להבין למה הם מכים אותי אולי אם לא הייתי קיים אז הם יכלו להסתדר יותר אני לא יודע אני רק מודע לכך שאני לא מסוגל לחיות שם יותר קשה לי להודות בזה כואב לי אני מרגיש כמו בן רע". אופיר:"אתה ממש לא בן רע זה שניסית להבין את מה שעמד מאחורי המעשים של הוריך זה די ויותר". היא ידעה שהתפרצה היא פשוט לא יכלה לסבול שהצעיר מאשים את עצמו בהכל. כולם הביטו בו בדאגה ועצב היה קשה לשמוע שילד צעיר בגילו חווה כל כך הרבה כאב. השוטרים הלכו מודיעים לנו שהכל יסתדר.
למחרת כולם הלכו אל בית הספר בהרגשה טובה ובהקלה. אופיר ואו רה התהלכו במסדרונות בית הספר ניגשים אל הלוקרים שלהם שמעניקים להם כששנת הלימודים מתחילה. או רה התכופפה על מנת להגיע אל הלוקר שלה שממוקם בתחתית לפתע מבלי האזהרה היא נפלה ג'ימין שעבר באיזור החל לצחוק צחוק חנוק אופיר שהביטה בחברתה החלה להתפקע מצחוק. או רה:"אופיר דיי תפסיקי לצחוק עליי". אופיר:"את גם צחקת עליי את יכולה ליפול עוד פעם". או רה נעמדה והחלה ללכת לכיוון כיתתה מידי פעם חברתה דוחפת אותה. או רה:"מה את עושה"? אופיר:"אני רוצה שתיפלי בבקשה". או רה:"ואוו ממש חברה לתפארת יש לי". אופיר:"מה כבר ביקשתי" או רה:"שאני אפול". אופיר:"מה זו בקשה נורמטיבית לגמרי". או רה:"מאוד כל אחד מבקש מחבר שלו ליפול זאת הבקשה הכי פופלארית שקיימת". הן ניגשו לכיתה. ניגשות אל שולחנן ומתיישבות לאחר מספר דקות המורה לאנגלית נכנס פנימה כולם נעמדו על מנת להראות כבוד השולחן של שתי הבנות היה מעט רחוק לכן הן משכו אותו לעברן אל מנת לקרב אותו אליהן לפתע השפיץ של השולחן נתקע בין רגליה של או רה שהתקפלה מכאבים אופיר לא יכלה לעצור את צחוקה והתפקעה מצחוק גוררת מבטים משאר חבריה לכיתה. הן התיישבו בכיסותיהן או רה:"תפסיקי לצחוק,זה ממש כואב לי". אופיר המשיכה לצחוק בקול רם יונגי אשר הביט בה אינו הבין על מה אותה נערה צוחקת אופיר נצבעה אדום היא לא יכלה להפסיק את צחוקה. לפתע המורה אשר ניסה להתעלם מצחוקה הרם פנה אליה ושאל "אופיר תרצי לצאת לבחוץ ולהירגע". אופיר:"לא זה בסדר". במהלך הזמן שנותר מהשיעור אופיר ניסתה להחניק את צחוקה לבסוף כשסוף סוף הצילצול נשמע היא נתנה לעצמה להשתחרר ולצחוק שוב. או רה:"את באיזשהו שלב תפסיקי לצחוק על הסיטואציה שקרתה". אופיר:"כן זה יגיע". שתי הבנות החלו לצאת מהבנה אל החצר גם ארבעת הבנים החליטו כך ועוד מספר תלמידים אופיר החלה ללכת היא נעלה מגפי פרווה שחורות ומחליקות היא אינה הבחינה במדרגה קטנה שניצבה מחוץ למבנה וכך גרמה לה להחליק ולנחות על הרצפה כולם החלו לצחוק על הסיטאוציה שהתרחשה לנגד עיניהם. אופיר:"איה כואב לי". יונגי ניגש אליה עוזר לה להיעמד. הוא עצר צחוק ואמר "פעם שנייה, פעם שלישית גלידה"? אופיר:"תודה".אמרה במבוכה ובביישנות הם נעמדו מספר שניות כך מביטים אחד בשני סוקרים אחד את השני במבטם או רה אף צילמה את אותו רגע שנחשב לרומנטי לדעתה. לפתע ליסה הגיחה משום מקום ודחפה את אופיר. אופיר שאינה הבינה מה התרחש הבחינה בליסה הנתלית על יונגי היא החלה ללכת ואומרת שוב בחיוך "תודה יונגי". חברתה מיהרה בעיקבותיה הן התיישבו בספסל שהיה ממוקם מאחורי המבנה. או רה:'את בסדר"? אופיר:"כן בטח פשוט לא רציתי להפריע לרגע שלהם". או רה:"לכם גם היה רגע ממש מקסים לא"? אופיר:"כן האמת זה היה ממש רומנטי לדעתי לפחות שהוא עזר לי ושהבטנו אחד בשני הרגשתי כאילו אני חלק מסרט". או רה:"וכמובן שחברתך הטובה תיעדה את אותו רגע קסום". אופיר:"מה ברצינות"? או רה הראתה לה את התמונה שצילמה. אופיר חייכה חיוך זורח ונעמדה "וואי איזו תמונה יפה תשלחי לי אותה דחוף". או רה:"אוקיי תירגעי לחץ". התמונה נשלחה אופיר במידית פתחה את התמונה והביטה בתצלום היא החלה לנשק את דמותו של יונגי גוררת מבטים משועשעים מחברתה. לפתע חברה אמרה "איזו נפילה קרתה לך". אופיר:"ואני חשבתי שתשכחי את המקרה הזה". או רה:"לעולם לא". הן שבו לכיתה שם שאלו אותם "אתן רוצות לבוא איתנו ועם עוד כמה חברים מהכיתה לסרט היום בערב"?
אופיר:"כן למה לא"? או רה:"אין לי בעיה". כשהן חזרו כל אחת לביתה הן החלו להתארגן לקראת היציאה הן הגיעו לקולנוע שם הן ראו כמה מחברי כיתתם כולל ארבעת הנערים ואיך לא גם את ליסה וחברותיה שכמובן ניצלו את המצב ונדבקו אליהם.
מזל טוב לקוקי כתבתי לו ברכה בסיפור השני שלי 💝
