מתיקות מרירה

פרק ד

הילה

לקח לי כמה שניות להתעשת.

הוא בהה בי זמן מה עם העיניים הכהות האלו שלו, עיניים שראיתי רק פעם אחת בחיי, אבל לא הפסקתי לחשוב עליהן מזה חודש שלם. הוא החמיר קלות את פניו, סוגר שיניו בהירהור ומקפיץ את שריר לסתו, דבר שהעביר בי צמרמורת משונה, חמה ולא מובנת.

הסתכלתי זמן רב, לפני שהטיתי ראשי, מסיטה מביטה על זוג התאומים שקיפצו לעברי בחיוכם הרחב, משהו שהצחיק אפילו את עידו, כאשר הוא החליף מבטו ביני לבין הזוג שעצר ליד שולחננו, בעודם מביטים בי בהתרגשות גדולה ומוכרת וכן, חיוך רחב ובלתי נשלט התפשט על פניי, כאשר השניים בירכו אותי לשלום.

"מה קורה?" שאל תמיר, שערו החום, הקצר והמתולתל נפל על מצחו, בעודו ממשיך ואוחז בידה של אחותו, משהו שלא הפריע לה כלל, כיוון שהיא הייתה עסוקה בלהעביר מבטה ביני לבין הדייט, הלא-כל-כך, דייט שלי. "איזה קטע שפגשנו אותך פה... כאילו, אם היינו יודעים, היינו באים קודם, נכון, עמי?" שאל הצעיר בצליל ציני.

"כיף לשמוע את זה..." חייכתי בחוסר שליטה, "גם לי נעים לפגוש אתכם, למרות שיכולתם לבקר אותי במהלך החודש הזה והפעם להיכנס מהדלת ולא מהחלון..." הוספתי בלעג, דבר שגרם לשניים להסמיק במבוכה. "אלא אם כן, נהנתם מזה מאוד ואתם רוצים שוב לפרוץ אליי דרך החלון, אתם מוזמנים לעשות את זה..." הצבעתי על הגבר שישב ממולי. "יש לי עכשיו מישהו שיכול לתקן אותו..."

"אה, אז אלו היו שני הפורצים שלך?" הוא קרץ לעברם, דבר שגרם לעמית להשתחרר מאחיזתו של אחיה במבוכה ולחזור ולהביט בי, משהו שלא יכולתי להאשים אותה עליו, כיוון שעידו היה גבר די נאה והוא יכול היה להשפיע בכל צורה שהיא, במיוחד על מתבגרת בגילה הצעיר של עמית.

"ילדים, זה עידו..." הצגתי את האיש בפני הפורצים הצעירים, לפני שהצבעתי על השניים ואמרתי. "זה תמי וזאת עמי... הילדים הכי אמיצים שפגשתי מימיי".

"וואו..." הוא הצהיר בציניות, "הכבוד הוא כולו שלי, פורצים נכבדים-"

"השם הוא תמיר..." התפרץ תמיר בו-זמנית, לחייו הסמיקו במבוכה, דבר שגרם לאחותו לצחקק בלעג קל, לפני שהיא חזרה והשיבה לו.

"למה, גם תמי נשמע חמוד-"

"תמי, זה שם של בת..." הוא נזף בה והוסיף את המובן מעליו, חוזר להביט על עידו. "ואני לא בת..."

"כן, אנחנו רואים..." החזרתי לו בביטחה. "אבל אם אתה רוצה, אז אני אמשיך ואקרא לך תמיר, אלא אם כן, תשנה את דעתך, כי עמית צועקת... תמי באמת נשמע כמו שם חמוד-"