☣1☣

3K 146 13
                                    



אנחנו במלחמה כבר שנים.

הם צדים אותנו בכל הזדמנות. אנחנו מפלצות בעיניהם. אבל אנחנו לא. למה כולם חושבים ככה? אני לא מזיק כמו שאתם חושבים. אני לא רע, כל מה שאני עושה זה לשתות דם. כמו שאתם אוכלים כל מיני שטויות, אני שותה, שותה דם. ככה אני נשאר בחיים. ככה אני חי את חיי. אז תפסיקו לחשוב שאני רוצח, כי אני לא...

אתם אלא שתוקפים. טוענים שאנחנו הרעים, אבל אף פעם לא שמעתם את הצד שלנו בסיפור. בשבילנו אתם הרוצחים, אתם.
הלוואי שמישהו כבר ישתה את הדם המסריח שלכם.

אבא שלי לא סובל אותי. הוא כל הזמן אומר, ששום מלך לא יצא ממני. שאני חסר תועלת וחלש. אבל הוא מעולם לא ראה מה אני יכול לעשות באמת, הוא מעולם לא היה שם בשבילי באמת. מאז שאמא שלי מתה, הוא הפך בטון. בגללו גם אני כמוהו, גם אני חסר לב, וזה בגלל שאף פעם לא העניקו לי א  באהבה הזאת. אף פעם לא זכיתי לאדם אמיתי שיאהב אותי.

תכירו אותי, אני קים טאהיונג, יורש ממלכת הערפדים. אני בן 25.
השנה זאת שנת ההכתרה שלי.
השנה אהפוך למלך, שאף אחד לא מאמין בו או רוצה בו. יאי איזה כיף לי.

"איחרת, כרגיל." אמר אבי שישב בשולחן. גלגלתי את עיניי.
"נו... איך האימונים?" שאל.
"בסדר..." סיננתי. הוא שואל סתם בשביל בשביל היופי, לא באמת אכפת לו.
"ואיך ב-" "אדוני!" קטע את אבי קול,
"עלינו על עקבותיו..."
פרצופו של אבי נעשה לבן.
"איפה קנגאן?" שאל אבי את המשרת. קנגאן הוא מפקד הצבא האהוב על אבי, הוא סומך עליו בהכל.
"אדוני... הוא... הוא הרג אותו."
"מה?!!" צעקה רועמת יצאה מפי, 'קנגאן מת? מי זה הוא?', שאלתי את עצמי בזמן ששתיתי א  המנה שלי.
"אח! הצייד הזה! תהרגו אותו."
'אה, זה צייד...'
"הוד מעלתך, אבל מי ילך?"
הוא שתק לרגע, "טאהיונג."
ירקתי את הדם על המשרת שעמד לצידי, "מה?!"
"אתה גם ככה לא עושה דבר בארמון, לך למצוא בשבילי מישהו... ככה לפחות תועיל במשהו..."
"אבא! אב-" נתקעתי.
"זאת פקודה." אמר בקול מצווה.
נעמדתי ויצאתי מהחדר במהירות הערפד שלי.

ראיתם, ראיתם את זה, אבא שלי, פשוט שלח אותי ככה, אבל שכך אולי אביא תועלת.
הוא לא אוהב אותי.
הוא יכול פשוט ככה לשלוח את הבן היחיד שלו, לשלוח כאילו כלום.
ואם משהו יקרה לי?
מי יהיה השליט?
הוא ישים לב אם אני אעלם,
לכמה שנים?
מתישהו היה לו אכפת ממני?
מתי הוא באמת היה אבא שלי?

עקפתי את השומרים וחמקתי החוצה, אבא שלי אפילו לא ישים לב. אני רק נטל בשבילו.
רצתי מהר, רחוק, לעוף משם כבר.
למה דווקא אני הנסיך?
למה אני היורש?
למה אני חייב להיוולד כזה?
למה?..
גם ככה אף. אחד לא רוצה אותי.

אני רץ, כי נמאס לי.
אני רץ, כי אני עייף מכולם.
אני רץ, כדי להתחיל בדרך חדשה.
אני רץ, כי אני רוצה להיות אדם אחר.

× ฬє ςคภ'Շ ×Where stories live. Discover now