× ฬє ςคภ'Շ ×

☣14☣

בגלל שהתבטלו הלימודים (יאייי🙈)
יהיה לי זמן לכתוב לכם עוד פרק.
מתי תירצו:
מוצאי שבת?
ראשון?
שני?
(היום עם הכי הרבה בקשות מנצח.)

קריאה מהנה~

----

''איפה האמא החיה שלך מסתתרת?''

והינה שוב התחלנו עם זה.
למה כולם בזמן האחרון חוזרים על אותה שאלה מפגרת?. איך אמא שלי בפאקינג חיים אם היא לא בחיים. בגללי.. -אבל זאת לא הפואנטה.

''מצחיק. עכשיו מה אתה רוצה?.'' דיברתי בקול תקיף. ''אייש נו פשוש, שנינו יודעים שהיא לא מתה מעולם.
קדימה, ספר לי~.''
''אמא שלך פשוש..'' מילמלתי בהבעט פנים מעוותת. אני יכול להסכים עם העובדה שהוא ממש דומה לג'אנקוק באופי.הוא לא רק חזק פיזית, אלה גם חזק נפשית. אני מעריץ אנשים כאלה.

''קדימה ערפד.., תיזכר איפה אימוש.''
''אל תקרא לאמא שלי ככה.''
הוא גיחך. הסיר את מבטו ממני, והסתכלת על ג'אנקוק שעמד ממש צעד ממני, מאחורי.

הוא רק הביט בו.
וג'אנקוק הרקין את ראשו מטה.

למה?.
למה הוא עושה את זה?, זאת תבוסה.
למה הוא מראה לו שהוא נכנע?.
למה הוא מתנהג ככה?.

''בסדר.'' הוא אמר ואפילו לא הרים את ראשו. ''מה בסדר?, ותרים את הראש שלך כבר.'' אמרתי לו. הולם אותי לראות את פניו, את עיניו שיסתכלו עלי.

''הוא בא איתנו.''

''לא הוא לא.'' עניתי לג'אנקוק.

''כן הוא כן.''

''לא, הוא, לא.'' דיברתי לאט יותר.

''כן-הוא-כן.'' אך הוא מהר יותר.

''ג'אנקוק..'' אמרתי בקול מאיים.
''טאהיונג.'' החזיר לי, והרים את ראשו בחדות אלי. ''אתה האשם ואתה תשלם את התוצאות. הוא בא איתנו.''
''באיזה שיט?!'' אמרתי, כועס.
ברור שכועס, מה הוא החליט את זה פתאום, ועוד בלי לשאול אותי?.

''בשיט הזה שאם לא, אבא שלו ידע שהילד היחידי שלו, ננשך.''
''לא נורא אבא שלו יתגבר.''
אחיו של ג'אנקוק התחיל לצחוק בקול רם, ''שמעת ג'ון-ג'ון?, הוא יתגבר..''
ציחקק. ''סתם לפרוטוקול..'' הפסיק לצחוק.

''אבא שלי רוצח את כל הננשכים
במו ידיו.''

למה תמיד יש איזה מינוס?.
למה פעם אחת שום דבר לא יכול לצאת בדרך שלי?. הכל חייב ללכת בסדר, עד ש, שהעולם אומר, אוי, אופס,
לא שאול אותך, תסתדר לבד.

''הוא בא איתנו.'' אמרתי, מסכים. וסובבתי את ראשי לג'אנקוק. והוא רק הביט בי. מבטו היה כה לא מוסבר, כל כך קשה לפענוח. הוא מתכנן משהו.., או שהוא יודע משהו?. לא רציתי שהוא יפגע בגלל שאני חסר מעצורים בנוגע לדם.
אבל הוא בכל זאת ישאר שלי.
כי הוא טעים. וזהו.