× ฬє ςคภ'Շ ×

☣2☣

הנסיך ישב בכיסא חשמלי, הוא היה כבול בחוטים חשמליים גם כן,
מיוחדים בשביל ערפדים.
הוא פקח את עיניו העצומות.
החדר היה חשוך, שקט מפחיד שרר בו. היה כל כך שקט שהנסיך יכל לשמוע רק את מחשבות ראשו.
היה ניראה שרק הוא בחדר הקודר.
אבל הוא לגמרי היה לא לבד שם.
אבל.. הוא לא הריח ריח של דם,
הרי בני אדם תפסו אותו, ציידים.
הוא חקר את החדר עם עיניו, חדר עינויים רגיל. הוא אומנם לא ראה אחד כזה, אבל לגלות שהוא קשור באחד כזה לא קשה.
הוא יושב בכיסא ותחף יבואו צייד להרוג אותו. כמו בכל הסרטים.
הוא ניסה להשתחרר אבל באותה השנייה, נפל מישהו משום מקום, מולו. הוא היה מעולף, מת.
טאהיונג לא ראה את פניו מאחר שהיו נפולות.
ואז קול נשמע, מפינת החדר,בחושך.
'' זה מה שיקרה שלך! ''
טאהיונג גלגל את עיניו, בשבילו הציידים הם שטויות, הוא יכל להשתחרר מבעד לכל החבלים הוא יכל לברוח, הוא יכל להרוג אותו, אך הוא נשאר,רצה להשתעשע, וגם...לאכול.
''תודה על הספויילר'' הוא רק השיב

''אתה ערפד'' עוד הפעם נשמע אותו הקול
''דיי באמת'' המשיך בזלזול
''אתה הולך למות''
''אני ערפד, אני גם ככה מת''
הוא לא איים אליו בשיט.
הערפד רק שיחק בו.
ואז האיש נגלה לעיניו, הוא היה בחור צעיר. שערו היה משום מה לבן, הוא היה גבוה, ופרצופו היה
עוקצני.
הוא הרים את האיש המת והראה שוב הפעם לטאהיונג.
''בן זונה!'' התעצבן הנסיך.
זה היה קנגאן.
''אוו אז אתה לא עד כדי כך אמיץ''
''סתום ת'פה צייד מזדיין''
''המזדיין היחיד פה זה אתה.
אנחנו נגמור את זה מהר''
אמר והשלף מכיסאו האחורי, מקטל. רובה מיוחד במינו וחזק, יריה אחת והמוצץ דמים, בחוץ.
כמה חבל שטאהיונג לא עוד סתם ערפד.
טאהיונג שבר את חבלי הכיסא בעזרת כוחו העל טבעי, ונעלם,
הוא הרגיש איך ליבו של הצייד הכל לפעום מהר יותר.
הוא נלחץ, הרי קשה להשתחרר מחבלים כאלה רק בהנפת יד.

עיניו סרקו את החדר, בעוד הרובה שלוף קדימה, מחכה לפגוע בערפד.
הוא עבר על כל החדר.
הוא ברח חשב. טעות.
טאהיונג קפץ אליו כשהבין שהצייד נרגע, הוא חשב שכאן הסיפור נגמר, הוא לא ידע שהסיפור נגמר בשבילו.
טאהיונג העיף את הרובה מידיו.
עיניו נהפכו שוב אדומות ושניו החדות יצאו גם הן.
מחכה לתקוע את הרעב שלו בצווארו של השני, לרסק אותו.
אבל לפני כן,הוא דפק את ראשו של הצייד בקיר גורם לו לכך שאם ינסה להשתחרר הוא לא יצליח, הוא התעלף.
ועכשיו לאכול.
הוא פתח את פיו ונגס בצווארו.
כל הדם התפשט מחוץ לגופו.
טאהיונג מצץ את דמו משתי הנקודות שיצר לו, הוא הפסיק והלך לצעד השני של צווארו. נותן לצעד הנשוך לרדת במורד גופו.
הוא מצץ את החלק השני, מצץ עד שהבין,שלא נשאר עוד. הוא פשוט גמר את הצייד ה-הוא, לא משאיר לו תקווה.
אבל הוא עדיין היה רעב.
צייד מסכן אולי מספיק לערפד רגיל, אבל לא לנסיך.

ניראה לו חשוד שרק צייד אחד,
נלחם מולו ושמר אליו, כנראה הוא היה 'חזק', שסמכו אליו כך.
מפגרים.
הוא הסתכל על קנגאן, ולא הבין.
זה הצייד שתפס אותו?,
קנגאן תמיד היה ערפד חזק בעל ידע וחושיים מעולים. איך יכול להיות שהוא מת בגלל אחד כמו הצייד שתקף אותו?.
משהו כאן לא בסדר, זה בוודאי לא היה הוא.
אביו סמך אל קנגאן כי ידע, הוא אחד הערפדים החזקים בעולם.
איך הוא מת?. מי הרג אותו?.