× ฬє ςคภ'Շ ×

☣18☣

שלום לכולם🦄

אני מודיעה מראש שאולי יהיו עיקובים עם הפרקים הבאים בגלל שהטלפון שלי אולי הולך לתיקון והמחשב לא אופציה. מקווה שאמצא פיתרון.
עד אז תהנו מהפרק הזה😘.

----

''א-אמא..'' אמרתי בקול רועד וחסר נשימה,אז זהו,כאן נגמר החיפוש שלי?.
זאת אמא,שלי?.אז ככה אנחנו ניפגש?,
ככה הכל אמור לקרות?,מה היא עושה פה?,לבד,עם הכלבים האלו...

''אתה מתבלבל.תלך.עכשיו.''
''אני לא הולך.את אמא שלי!'' צעקתי והיא אפילו לא היססה לירוק לי בפנים ולומר ''ילד תתחפף מפה,זה לא השטח שלך.'' . ''אמא למה את אומרת את זה?,אני חיפשתי אותך כל הזמן הזה אנ-''
''אינני אמא שלך.אם לא תלך אאלץ לשחרר את הכלבים שלי עליך.''

אני לא טועה.זאת אמא שלי.אבל היסוס בער בי בכל זאת.מדוע אנו נפגשו כאן?
באמצע השלג,שנינו ללא שותפים,והכי חשוב ששנינו לגמרי לא ציפינו לראות אחד את השני.אבל למה היא מכחישה..היא..לא רוצה אותי?.

''אם כך-'' היא אמרה והצמידה את שתי אצבעותיה מכניסה אותם על פיה ושורקת להם.הם מיד החלו לרוץ לעברי בעודי רק רוצה לדבר עם אימי..מאותו הרגע שידעתי,רציתי לראותה.רציתי לראות..לשמוע,למה נטשה אותי בעודי תינוק,שיקרה לכולם..וברחה.למה?.

''אני לא רוצה להרוג אותם.אך לא אהסס אם לא תגידי להם לעצור.'' אמרתי בקול אלפא שהגיע עמוק מהלב שלי שהחל לבעור מהידיעה שהיא משקרת לי בפנים אחרי כל השנים האלה בלי שום חרטה.

היא לא אמרה לי דבר,והתחילה ללכת אחורה בעוד הכלבים שנייה מול פרצופי רוצים לטרוף אותי בעודי בחיים,אך היא לא שורקת,וגם לא מתכוון לכך.
היא מתכוונת לברוח בעודי הורג את הכלבים.

אני שוחט את הכלבים אחד-אחד בידי שהתמלאו בדם הטרי הישר מגופם השחוט,מנקב את צווארם עם שיני החדות ומביט באימי בורחת ללא שום היסוס.אינה יודעת שאמצע אותה?.
הוא בת אנוש,איננה יכולה לברוח מפני.

אני כבר מסיים את הכלב האחרון,כל אחד מהם סיפק לי ארוחה קצרה.
ואני מביט קדימה ואמא כבר איננה.
אני עוצם את עיני ומתרכז בריח הדם שלה בעוד דמם החם של החיות המתות סביבי נוזל מפי כמו נהר ועם עיניי הזורחות..אני ניראה פשוט מפלצת,
ג'אנקוק פשוט צדק..

אפי שעוד הרגיש את ריח דמם של הכלבים מצא את הריח המתוק,הוניל,
אותו ריח מלאכי שזכרתי היטב.
והתחלתי לרוץ בעקבותיו.

-

עד מהרה שמעתי את הנשימות שלה,
מתנשפת,מחזיקה בברכיה בעוד עומד על רגליה אך בכלל לא יציב,היא נראת חיוורת ומותשת.כאב לי לראות אותה כך,למרות שהיא מתחמקת וממלאת את ליבי צער כי אולי היא לעולם לא רצתה אותי.אולי בגלל זה היא ברחה..ממני..ממפלצת כמוני,ועוד עכשיו ממשיכה לברוח.משאירה אותי מאחור.