× ฬє ςคภ'Շ ×

☣24☣

תהנו בפעם האחרונה 💜

-

''איך יכולת?!'' צרחתי עליו.אני כבר לא יודע אם להיגעל או לשמור על הלב החי הזה לנצח.לשחרר אותו ולתת לו ליפול,
או להחזיק לעולם בין ידי המגוננות.

''זה היה פשוט,'' הוא אמר כברור מאליו
''א-אתה משקר!'' צעקתי עליו שוב,שיט למה אני מתחיל לראות מטושטש...

''חבל שאתה דפוק,'' הוא החל לאמר,
''ככה השארת את אמא שלך לבד..''
עניי נפערו-''לא אתה לא.אמא שלי רחוקה מכאן.אתה לא תיגע בה.'' אגרופי התהדקו וגרמו ללב החי שבידיי להתכווץ ולהשמיע צליל כאילו דרכתי על חרק חי, וכל המיץ שלו יצא החוצה מגופו.

''טאהיונג,אתה באמת כזה דפוק?.
אני שנים הקדשתי לטובת כשפים.
אין טוב ממני.אני יכול הכל.''
''תפסיק להשוויץ.אל תנסה אותי.'' איימתי עליו לשו.
''הו,אתה רוצה הוכחה?,שאביא את לב אימך גם?.אל תדאג זה לא כמו בדואר,
זה בא מהר.''

''ת-תשתוק כבר!'' הפלתי את הלב מרב הלחץ שהציף את ליבי אך לא עבר זמן וכל גופי בער מההרגשה הזאת.
הרגשתי פשוט אבוד,המצב פשוט אבוד.
הוא..הרג את ג'אנקוק..ועכשיו מאיים על חיי אימי?.הוא הרג את היחיד שיכל לשנות את עתיד הממלכה.
ומה נשאר לי לעשות?.
להילחם בו עד המוות האישי שלי?.

''אתה כבר יודע מי הבא בתור,נכון?''

השפלתי את מבטי אל הלב המלא ששכב על הרצפה.כל הדם שלו נמרח על הרצפה המגעילה.כבר לא היה לי אכפת מכל העשן,האש,הסירחון והסחרחורת שהייתה לי,עכשיו לא נותר לי..כלום.
אני מאבד את מי שאני אוהב אחד אחר השני.תארו שאתם תאבדו את היקר לכם ביותר..סתם ככה כי מישהו היה דפוק מספיק בשביל לרצוח אותו.כי מישהו היה מספיק חזק ממכם כדי להרוס אתכם.

הרגשתי איך שתמיד הייתי חסר תועלת.אף פעם לא הייתי לעזר,אף פעם לא ביקשו ממני עזרה,אף פעם לא התייעצו איתי.ואולי אף פעם לא העניקו לי מה שתמיד חלמתי עליו,שמישהו פשוט רק,רק יחבק אותי ויגיד לי שאני מספיק טוב בשבילו.
שאני מספיק טוב בשביל אותו אדם מיוחד,שאני לא צריך להיות יותר חכם או חזק,שאני רק צריך להיות,עצמי.

אך אני טאהיונג,הנסיך האבוד של הממלכה,שלעולם לא קיבל את האהבה שהיה זקוק לה הכי,
יצאתי למסע שנגמר במוות של אהובי.

ומה עכשיו נותר לי?.

להילחם על הממלכה?.להילחם גם כשאין לי סיכוי נגד הגבר הזה,בעל הכוחות הערפדיים,כוחות מכושפים,
ואני כבר עייף.עייף מכל המוות שסביבי.
להילחם למען ממלכה שלעולם לא רצתה בי?,להילחם למען כל האנשים האלה שמעולם לא רצו בשלטוני?,מה הטעם?.

''כן.'' עניתי למלך,התכופפתי על ברכיי והתיישבתי ליד הלב של הצייד הנשכח.בטח שני הלבבות שלנו יראו יפה ביחד.סוף סוף ביחד.
אומנם לא חיים,אך קרובים שוב כאילו לא רבו מעולם,כאילו הם לא אויבים מושבעים מלידה,כאילו האחד לא בוגד,
וכאילו,הכל פשוט שלו סביב.