× ฬє ςคภ'Շ ×

☣10☣

רצתי לעבר הצעקה שהגיע מהעץ המזוייף. זה היה ג'ון אני בטוח בזה.

כשנכנסתי ריח הדם הכה בי בחוזקה ויכולתי להריח אותו כל כך חזק-עד שנשמתי אותו דרך אפי, והרגשתי אותו בתוך ראותי-שרק רצו את הבטן שלי מלאה בנוזל החם והמתוק שיתמוסס בפנים.

נענענתי את ראשי מצד לצד. ממשיך ומשתדל להישאר מפוקס.
הרגע שתית.. זה אמור להפסיק.

''ג'אנקוק!'' צעקתי, הדלת שהייתה אז סגורה, סגורה גם עכשיו. כאילו לא פתחו אותה כבר שנים.. , מה שהיה ניראה קרוב לאמת.

אך לא הגיע עלי המענה.

בעטתי בדלת בחוזקה.
היא נפתחה כאילו סערה נכנסה דרכה.

נכנסתי וישר הסתכלתי לצדדים.

עוד

עוד...

ועוד...

ורק עוד ועוד.. אנשים.. חסרי עיניים...
מתים.. דמם מרוח על הרצפה.
גופם רזה עד שהריאות שלהם מודגשות יותר מין העור עצמו. חלקם כבר הפכו עצמות.. רק עצמות.. כאילו יש כאלה ששכבו כאן זמן רב. וכאלה.. שלא..,
כאילו המשיכו להכניס אותם לכאן עם השנים.. אך מה שבטוח. שכל האנשים הללו שוכבים כאן זמן רב.

''ג'אנקוק!'' צעקתי שוב. יופי.. הוא ימות לי ומה אני אביא לאבא שלי?

''אני כאן!'', חבל. הוא חי...

''איפה?'' צעקתי בשאלה לקול שלא הצלחתי לאתר.

''פה.'' הוא לפתע הופיע מדלת.

''איך נכנסת לשם?'' , שאלתי בכלל לא הבחנתי הדלת הזאת.. האנשים חסרי העיניים תפסו את צומת ליבי.
''זה לא מה שחשוב. בוא. '' הוא אמר מסמן לי עם ידו להתקדם.

הלכתי אחריו, ונכנסתי לחדר.

''אתה צוחק נכון?''
''חשבתי שקרה לך משהו!''
''ואתה הבאת אותי עד כאן בשביל תמונה מסכנה????''

צעקתי עליו, את המשפטים נושם לפני שצועק כל אחד מהם.

הוא הניע את כתפיו כחף מפשע.

עד שהבנתי משהו...

''אתה כאן לבד..נכון?'' שאלתי אותו,
הוא הביט בי בשאלה.
''אלה רק אנחנו..'' הוא הסביר לי, לא מבין על מה אני מדבר.

אבל אני הייתי בטוח. אני נשכתי בן אדם.. אותו אחד ללא עיניים.. והוא היה חי. הוא בא עלי...יכולתי להרגיש בו.. .

''לא.. אנחנו לא לבד..''

''הם חיים.''

''מי זה ה-..'' הוא הבין.

''אבל הם.. מתים.. תסתכל עליהם..''
הוא הצביע לעבר הדלת הפתוחה, משם היה ניתן לראות את הגופות.
''ג'אנקוק אני נשכתי בן אדם חי, ללא עיניים.הוא לעומתם היה ניראה בריא..'' .
''אז היה פה אחד חי.., מה הביג דיל..''
''ג'אנקוק...'' מילמלתי..