× ฬє ςคภ'Շ ×

☣5☣

''א-אני לא בטוח, אבל אני חושב שמצאתי''
''תראה לי!'' זינקתי ממקומי.

''זה לא יכול להיות הוא, רק שלשום הוא היה פה. הוא לא יכול לזוז כל כך מהר..'' נשכתי שפתיים.. זה לא הוא..הוא רחוק מדי מהמיקום שלנו.

אני כרגע מנסה למצוא דרך בה אוכל לאתר את החתיך המזדיין.
ג'ימין אולי פחדן כמו לא יודע מי, אבל הוא אכן מבין גדול בטכנולוגיה, וזה מצויין בשבילי. אחרי הכל הוא יכול להיות יעיל במשהו.

הוא נאנח, ''אוח. אנחנו מחפשים אותו כבר שעה, ולא מוצאים.. בכלל מי זה?''
הסתכלתי אליו, הוא השתתק.

''לא מישהו שאתה צריך לדעת.
תמצא לי אותו, אני אחזור עוד שעה'' אמרתי לוקח את הסכין איתי, רואה את מבטו המבוהל של ג'ימין,מגלגל את עיני ורק לחשוב שהוא היה רוצה להיות צייד מוכשר, אייגוו גוש פלאפא אחד.

---

יצאתי מהחדר בו ג'ימין היה ממוקם, הוא עדיין לא השתקם כראוי.
אני אחכה לצערי אבל עם זה עניין של עוד הרבה אני אעזוב אותו כאן, אין לי זמן מיותר גם ככה החיפוש רק התחיל והוא לוקח יותר מדי זמן.

ומה שעוד יותר מעצבן אותי שהוא היה לי מול הפנים ופאקינג לא הבנתי את זה, אני מאוכזב מעצמי כמעט כמו שאבא שלי מאוכזב מעצמי. זה מרגיש נורא.
אבל התחושה הזאת תעבור, אני יודע שהוא בסביבה אני רק רוצה את התחת שלו ואז כבר נהרוג אותו.
ואז זהו שם זה יגמר,אבא שלי יקבל אותי.

---

אני הולך לי ושורק.
המסדרון היה ריק כי שעות הביקורים נסגרו וכבר 12 בלילה, אין פצועים חדשים.. לכן אין רופאים.

יצאתי לבחוץ שואף את האוויר.
הוא היה קר כקרח עונת החורף כבר התחילה והכל הופך לבן.
היה יותר קשה לחפש אותו כך.

אני נאנח לעצמי באי רצון.
''אם רק הייתי יודע לקרוא אותך..'' מילמלתי, רק אם הייתי נושך אותו, הייתי יכול לדעת מה קורה בראשו.
וזה נוגע לכל ערפד אם הוא נשך אנושי אחרי זה הוא יכול להיות מחובר עליו,לרגשות שלו, לתחושות,לכאב, לצחוק, למחשבה ולגופו.
אבל זה תלוי בסוג הנשיכה שהערפד נושך דרכה. יש נשיכה רגילה שהיא בעצם לדם ויש מיוחדות...

'ואם לנשוך אותו?'.

''סליחה!, שעות הביקור עברו..'' מישהו תיק לעברי משום מקום.

''אני יוד-מה אתה עושה כאן?'' קולי זעם

הוא גיחח, החיוך הצידי הזה שלא רואים במשך שנה..כל כך לא התגעגעתי עליו.

''איך לא השתנת.. אותו בובת ערפד''

גילגלתי את עיניי.
פשוט הסתובבתי ונכנסתי בחזרה פנימה לתוך הבניין.