☣16☣

854 96 124
                                    

מצטערת שלא העלתי שבוע שעבר  ): , לכן הכנתי פרק ארוך מהרגיל.
מקווה שתאהבו!

אל תעשו את הטעות שלי,
תשארו חזקים (:  .

אוהבת אתכם😔❤,
תודה שאתם קוראים.
לפחות יש לי אתכם🌺.
תודה.


----


''ג'אנקוק אלי!'' צעקתי בעודי כבר מחוץ למוזיאון הישן אליו דחקו אותי שני הליצנים האלה.
''ג'אנקוק אלי!'' חזרתי על מילותי, צעקתי וזעמתי עליו-על אחיו על הידע שנרחש לי טרם תחת אדמת המוזאון, את אשר גיליתי על אימי.

ראיתי אותו ואת אחיו מתקרבים אלי, וההמון הולך ומתווסף סביבנו.
''אלי אמרתי,קרוב.'' הוא הביט על אחיו אשר עצר מרחק של 2 מטר ממני.
אחיו הינהן, וסימן לו להתקדם אלי.
איכשהו אני כבר לא מופתע שעכשיו הוא רוצה שג'אנקוק יבוא אלי.

''מה זה.'' אפילו לא טרחתי להפליל את קולי או להפוך אותו לשואל, צוותי אליו.
הוא הביט על התמונה אשר החזקתי מול פרצופו הנאה, הוא לא הביט בה עוד שנייה נוספת עד שענה ''הוד מעלת.''
הוא אמר, וחלק מין ההמון התחיל להתלחשש ולהביט עלי בזעזוע.

''תענה שוב!'' צעקתי עליו.
אני רוצה שהוא יגיד שזאת אמא שלי, אני רוצה..צריך לשמוע את זה, ממנו.
''אימך.'' הוא ענה בקולו המחוספס את אשר גרם להמון להתרחק מאיתנו, ממני.
''ולמה אימי 'המנוחה' משוטטת בחיים?!'' צעקתי, והוא כבר לקח צעד אחורה ממני בדיוק כמו שהאנשים עשו.
הוא השפיל את ראשו, אך לא בכניעה.
הוא השפיל את ראשו כי לא רוצה להסתכל בעיניי הערפד שלי שזרחו עליו.

אבל הוא נשאר עם ראש מושפל כחף משפע, כלא ידע את זה. הוא שיקר לי.
כל, פעם, מחדש.
''חתיכת צואה תענה לי!'' התקרבתי אליו והרמתי את ראשו מחזיק בשערותיו, מביט בו מלמעלה בגלל הגובה שלי.
''א-אני לא יודע.'' הוא הסתכל בעיניי, עיניו סגולות עכשיו.

''חתיכת אפס'' העפתי אותו עם כוחי הבלתי נשלט הצידה גורם לראשו לחבוט באדמה, באבנים, ולמצחו לדמם.
''אתה.'' צעקתי אל אחיו, ''ואתה יודע איפה אמא-שלי?'' שאלתי מביט בו עם מבטי הנוקב, קולי היה תמים אך התמימות הזאת לא הגיע ממקום שברירי.
''היא..'' הוא נקטע ונשם מאט כאשר עמדתי למולו, הוא באינסטינקט החזיק בחרב שעל חגורתו.

הטתי את ראשי עצידה והרמתי את גבותי אך לא בשאלה אלא בהתגרות.
''היא. אני לא בטוח..''  לבסוף השפיל את ראשו בכניעה,העפתי אותו מהדרך שלי. אני לא צריך חלשים לצידי.

''ואתם?'' שאלתי את ההמון, אם הייתי מסתכל על עצמי מהצד הייתי חושב שהשתגעתי, כי התנהגתי כמו אחד כזה.
אני ערפד יחיד לנגד עיניים ציידות, אך חרב אחת לא נפה מעל ראשי.

ככל שהעמקתי את מבטי באנשים הפחד זרע בהם את הכניעה אלי.
אך הקול שנשמע רק חימם אותי יותר
''מה קורה כאן?'' נשמע כה סמכותי.
אבל כשהוא ראה את שני בניו על הרצפה מדממים לא לכך לי הרבה כדי להבין שאלה הבנים שלו. זה אבא של קוק.

× ฬє ςคภ'Շ ×Where stories live. Discover now