× ฬє ςคภ'Շ ×

☣3☣

כבר שבועיים שאני כאן.
כמו טירון, אני לומד כל מה שהם.
אני משתווה. אני מתחבא, מהם.
אני יודע שאסור להיחשף, אבל קשה לי לשלוט על עצמי,
על המילים, ההתנהגות, הפה שלי, הרעב שתוקף אותי.
אני לא מקבל יותר מנות יומיות, כמו שקיבלתי בארמון, אני עושה את העבודה המלוכלכת לבד, ואז עוד טורף אותה. כי אני חשאי, אני במשימה.
עדיין לא מצאתי אותו, לא עליתי על עקבותיו,אבל אני יודע. אני יודע שכאן הם יוכלו לעזור ולכן הצטרפתי...
אני אמצא אותו. אני אביא את ראשו לאבי. ואז הוא יכתיר אותי, אהיה המלך הראוי.
אבל קודם אצטרך להזיע,להיפגע, לגבוה ברעב, לשתוק, למרוד,לנשוך.
אצטרך להילחם. ואני אלחם ואהיה הכבוד של משפחתי.
שכל ערפד ידע המלך העתידי שלו, החזק מכולם.

''יאנג, גש''
''כן אדוני'' אמרתי, מחזיק את עצמי לא לקרוא לו, צייד בן זונה.
יאנג זה שם הכיסוי שלי, ליתר ביטחון.
''אנחנו מצמידים לך מאמן אישי...
פרטים בהמשך, חדר ישיבות 8.
5 דקות.''
''יש'' אמרתי קדתי ויצאתי מחדרו.
''בן כלב.. '' מילמלתי. כבר די התרגלתי שהם מדברים מהר, ולא מסבירים דבר עד הסוף, זה מין קטע כזה אצל ציידים.

''חדר ישיבות 8. זה 7 או.. ''
דפקתי בדלת-אין מענה.
דפיקה נוספת-אין מענה.
פתחתי את הדלת,
''לא לימדו אותך נימוסים?'' שאל אותי קול.
''לא ענית.. ''
''אז?, אולי לא רצית אותך''
''אני אלך.. '' מילמלתי
''גש'' לפתע אמר, נגשתי, עומד ליד שולחנו.
''קוראים לי נאמג'ון. אני המאמן שלך'' אמר כאשר הוריד את המשקפיים שהיו אל אפו, וסגר את הספר שקרא, יופי עוד גאון ציידים מהלך.
''או, שלום אודני'' דיברתי בנימוס וקדתי.
''אל תהיה מנומס פתאום.
קדימה בואו ניראה מה אתה יכול.. ''
אמר קם ממקומו והוביל אותנו לחדר האימונים.
למה הכל קורה אצל כל כך מהר?,
שינוחו קצת,אלוהים.
''אז ככה, אתה חדש, ואני עייף נעשה את זה קצר... זה ג'ימין, צייד
צי''ד (צייד מתלמד),כמוך.הוא היה ביחד איתנו. האימונים הולכים כ-חצי שנה, לא תעברו תישארו עוד שנה. תעברו תקבלו דרגה, האימונים עולים שלב.. וככה עד לדרגה גבוהה, יש מבינים?''
''כן!'' הנער לידי צעק, הוא ניראה פלאפי מדי בשביל צייד, הוא בטח בטעות פה.
חוץ מהשם שלו לא הבנתי מילה מהנאמג'ון הזה.אבל הייתי בטוח, אני עומד לעוף מהחור הזה מהר יותר מאיך שאני רץ, ואני ערפד.
אבל קודם קצת מידע מהנאמג'ון לא יזכיר, הוא ניראה מסכיל.
''כן'' אמרתי אחרי הנער.
''יופי, קדימה בואו ניראה מה אתם יכולים.. '' .

הוא הסביר לנו איך להשתמש בכלי נשק הכי פשוט, רובה רגיל.
עמדו ביחד עם הנער מחכים שנאמג'ון יחזור מאיפה שהלך.
''אז... '' התחלתי להגיד
''מ-מה?'' הוא גימגם... פחדן.
''אתה צייד חדש?''
''כ-כן.. ''
''גם אני'' שיקרתי, כמובן. הצטרפתי רק כדי להשיג מידע אל ג'ון ג'אנקוק. אולי הצוציק יוכל לעזור?. הוא דווקא יכול להיות רעיון.
''אתה מכיר ציידי צאדה?''
''כ-כן.. ''
''אתה מכיר את ג'ון ג'אנקוק?''
הוא הפנה את ראשו שהיה עד עכשיו בריצפה, אלי
''ששש. אסור'' הוא לחש לי
''מה אסור?''
''אל תגיד את השם הזה!''
''למה?'', זה מתחיל לעניין אותי.
''קדימה בואו נתחיל!'' פתאום נשמע קולו של נאמג'ון,יופי דווקא עכשיו.
הוא חזר בעודו מחזיק שתי ערפדים חיים בידיו. הם היו כבולים, בידיים, ובצוואר.
הוא חיבר את שרשרת הברזל שהייתה על צווארם,לחוט ברזל, מעלה אותם טיפה מלה. ואמר
''גם ככה הם לא חשובים לאף אחד, תירו כמה שבא לכם.'' , לא ריחמתי אליהם, הם לא היו לי חשובים.
אני יכול להבין את המרירות של הציידים נגדנו, לנו גם יש את אותה המרירות,נגדם.גם אני נלחמתי בציידים בארמון כאימון, אומנם הם היו מגומי, מתנפחים.