עמוק בתוך היער.
יער שחור.
עצים גבוהים.
חושך מוחלט.
הזאבים הם היחידים שאני שומע.
הלבנה בוהקת מתמיד.
ואני סוחב גוש דם על גבי.
גוש דם מעולף ועלוב, כן אני האשם.
הייתי צריך לשמור על איפוק.
חבל שלא שמרתי, אבל אני לא מתחרט. הגוש פלאפי הזה, היה שווה את זה.
אני עכשיו בדרכי, בחיפושים.
אני יודע שזה יוכל לקחת זמן, ימים, שבועות, חודשיים. אפילו שנים.
אבל אני אמצא אותו, אני עוד הוכיח לכולם שטעו.
אני אהרוג אותו, אני אוציא לו את הלב מהמקום, והביא אותו לאבי.
אני אתן לו את החתיכת חרא שהחזיקה אותו, אתן לאבי את מה שחולל חיים בצייד הזה.
אני אביא לו אוצר, אוצר שלפי המסופר שווה מכל לכל סכום.
הוא מסוכן, ואני יודע את זה.
אומרים שיוכל לנצח כל אחד.
לא אותי.
ובזה אני בטוח.
כי בסופו של דבר... הוא בן אדם.
שלא שווה כלום.
והוא כלום.
וכל חלקיק בגופו שווה לכלום.
.אני אהרוס אותו.
--
''אני בהפסקה'' מילמלתי לעצמי, הנחתי את ג'ימין על רצפת האדמה הקרה. והתיישב ליד העץ הקרוב.
התנשפתי בנשימות קצרות אך חדות.אני באזור הצפוני, קר בחוץ
מינוס מעלות, מזל שאנו לבושים בבגדי הציידים. הם גם שומרים מהקור, וגם מסתירים את זהותי.
אני לא בטוח עד כמה ג'ימין יוכל לעזור לי... אם ימלא את כל פקודותי במאה האחוזים. אני לא יודע מה הוא יכול, ואם בכלל. כי ממה שראיתי עד עכשיו, הייתי צריך לא להביא אותו.
ולמעשה אני לא בטוח שהוא חיי, לא שתיתי המון אך... הוא מאוד חלש פיזית. אפילו לא בדקתי אם יש לו פעימה, או נשימה. יכול להיות שאני שוכב סתם בן אדם מת.
ניגשתי אליו, הוא היה נראה מותש, שקים כחולים בעיניו, וגופו זרוק על האדמה הקרה.
העברתי את ידי מתחת לאפו,הנשימות במקום. הוא חיי וזה מספיק לי, אני לא דואג לבדוק עוד דבר. כשאני אמצא אותו אשלח את הפודינק לעזעזל, הוא כל כך חלש תמים וחסר כל תועלת. אבל לצערי הוא היחיד שיכול לעזור לי כרגע.
---
שעת הבוקר עלתה ואני שוכבת את מר פודינג על גבי, הכל שוב בהיר עכשיו השמש מחייה הכל.
אנחנו התקרבנו על הכפר הקרוב, אני לא בטוח איזה כפר זה ואם זה כפר כלל, אולי זאת יחידת ריגול של הציידים.
הגיע הזמן לגלות.
השכבתי אותו ליד העץ הקרוב, וסטרטי לו ללחי, ''קום'' דרשתי, אך לא היה מענה, ''קום!'' חזרתי והפעלתי יותר כוח בידי, הלחי שלו הפכה אדומה מיד, הוא כזה חלש.
התחלתי לנער אותו לשפוך אליו מים, שמצאתי מהנהר הקרוב.
אך הוא לא יתעורר.
טוב... נצטרך לגלות לבד עם הכפר הזה בטוח.
וכמו תמיד.. יש לי תוכנית.
---
צעדי לכיוון הכפר, הוא מוקף חומה ועל פני שער ענק לכניסה.
ניגשתי לעבר השער .
השומרים בשער הביטו בי, או יותר נכון בבגדי הם הסתכלו אחד על השני והינהנו.
''עצור חייל! ,מאיזה עמדה באת?''
הם צעקו לעברי עוד לפני שהגעתי אליהם. ''אין לי זמן אני חייב להציל אותו הוא ננשך'' צעקתי לעברם, ורק עכשיו שמו לב לגבר הקטן ששוכב על גבי. עיניהם נעשו קשות, שניהם התקדמו אלי בצעדים מהירים.
''איך זה קרא?'' אחד מהשומרים שאל ''מערב.. '' רק אמרתי והם הינהנו לי ולקחו את ג'ימין מגבי.
עכשיו אני בטוח, זה כפר ציידים.
YOU ARE READING
× ฬє ςคภ'Շ ×
Action•גמור• "אני השושלת היחידה, הנצר האחרון למשפחת המלוכה המקורית, ממלכת הערפדים של ממלכת קים. ואני... רק מקווה שלא אהרג על ידי אבי. " מה קורה כשנסיך הערפדים, היורש היחיד לכתר, מוצא את האחד שישנה לו את כל העתיד, צייד ערפדים צעיר אנוכי ויהיר, אשר בעזרתו...
