× ฬє ςคภ'Շ ×

☣19☣

''מה?,איך..למה?'' שאלתי את שלוש הצורות הברורות ביותר לאי הבנה מוחלטת.ואני מתחיל לפחד שזאת רק ההתחלה.כי אני..לא יודע כלום.
מהאמת שאף אחד אף פעם לא סיפר לי.

''אבא שלך מת.מת ביום שילדתי אותך.''
המשפט הזה מוכר לי כל כך,רק שהייתי רגיל לשמוע אותו על אימי,אך היא בחיים,אז מה זה אומר על אבי?..המת..
''את המשפט הזה אני רגיל לשמוע מאז שנולדתי.אמא שלך מתה ביום הולדתך,
בגללך.'' היא הביטה בי בכעס.

''אז זה מה שסיפרו לך?,שאני מתה?.
ומה אתה חשבת,שאביך בחיים?''
''כן.'' השבתי. ''ולא חשבת לפתוח טיפה את הדמיון ולראות כי אתם כלל לא דומים?,או שלא נדבר על כך שוודאי תמיד שמעת איזה מלך מדהים היה אביך,לא היה מוזר לשמוע שהוא הפך למפלצת אחרי מותי המזויף?''
''אולי זאת הדרך שלו להתגבר עליך..'' מילמלתי אך היא השיבה לי בצעקה
''אבא שלך מת טאהיונג!.לפני שנים,לפני 25 שנים,כשאתה נולדת,באותו היום.
ואתה הלכת אחרי הגבר בארמון כי הוא אביך למרות שאתם לא דומים כלל,הוא מסתורי אפלולי ועושה ממך בדיחה?, כן?.זה אבא שלך?''

''טוב סליחה באמת שאני אידיוט שלא שם לב לכולם בארמון הענקי הזה כשאף אחד לא בא לחבק אותי מאז שהייתי ילד.
אבי או מי שזה לא יהיה,התייחס אלי כאל מטרד כל חיי וגדלתי בודד.
אני מאוד מצטער שגם עיוור.'' צבע עיניי התחלף בגלל הכעס שהרגשתי,שממלאה אותי ברצון לצאת משליטה.

''אתה לא עיוור ואתה לא אידיוט.''
היא אמרה מביטה עמוק בעיני,לתוך עיני הזוהרות,ואף החזיקה בפני והסתכלה פנימה,היא סרקה את קולי במבט אחד שיכל לשתק את כל גופי.כולם בורחים ממבטי תמיד,מבט המפלצת שבי.
ג'אנקוק לעולם לא העז להביט בי,
אך היא לא רק מביטה,היא ריככה אותי.

''הגבר שיושב על כס המלוכה..לא אף אחד בשביל משפחת המלוכה מצד אבא שלך.אבא שלך היה הנסיך החוקי לכתר וכך גם המלך.עד שנרצח.ואני ברחתי..''
''נכון..את ברחת.את נטשת אותי. השארתי אותי עם הגבר הזה.'' הבטתי עליה ועיני חזרו לעצמן,הן כועסות.

''אני לא נטשתי אותך בחיים.''
גיחחתי במרירות והיא הורידה את ידה מפני.שיחקתי עם לשוני בתוך פי בגלל אי הסבלנות והכעס  שהחזיק לי את החזה.
''לא נטשת הא..ומה עכשיו היה שונה?.
אני הלכתי,רצתי, רדפתי אחריך.
ואת רק רציתי,לא..את לא.את לא רצית אותי. את ברחת ממני.את אימת עלי עם נשק!'' צעקתי עליה,אך היא לא נרתע.
היא לא מפחדת ממני.

''אסור לי להיות כאן.ולך אסור בכלל להתקרב אלי.'' היא אמרה בקשיחות
''למה?,האא?.חיפשתי אחריך,כל כך,אני-
בכיתי כל-כך חזק כשגיליתי שאת בחיים.
והינה את.ממשיכה לברוח ממני.
למה אמא?,למה ברחת כשהייתי תינוק?.
למה עכשיו?,למה אסור לנו??.
את לא אוהבת אותי..?''
ואתם יודעים מה היא עשתה?.

העיפה לי סטירה.

''תשתוק.תפסיק להישמע כל כך רכרוכי פתטי וחלש לידי.אתה הולך להיות מלך קים טאהיונג.אתה תהרוג את מי שבא לך,תשתה (דם) כמה שבא לך,תאהב את מי שבא לך,ותהיה מלך ראוי,וחזק.''
''אמא..אני לא אבא.אני לא אהיה מלך חזק.ולא ראוי.אני רק פתטי וחלש.''
''אני אתן לך סטירה פעם נוספת.'' היא לא איימה עלי,היא אמרה זאת בשביל להבהיר לי שהיא כועסת על דברי.
לא מאוכזבת.כועסת.היא רוצה שאהיה חזק למען עצמי,לא רק למענה.