Part 4

1.2K 37 4
                                    


אן קולעת עוד צמה לצד לשערה החום ומביטה בי בכעס.

"נו אני יכולה לפחות לדעת על מה את כועסת?" אני דורשת בעיינים זעופות.

"איך את יוצאת עם מישהו ולא טורחת לספר לחברה הכי טובה שלך מגיל שלוש?" היא קוראת בבוז.

"מה?" אני מקבצת את הגבות שלי באי הבנה. " נטלי, לא החסירה לדבר היום בשיעור פיזיקה על החייל החתיך שובר הלבבות, שאסף אותך על אופנוע הבוקר." אן טוענת ומעבירה מבט לפוסט החדש שגיא העלה מחובק עם בחורה אחרת.

"ויותר מזה? איך את לא מעדכנת אותי שיש חתיך חדש בחייך, והוא חבר של מיכאל?!" היא מוציאה את העצבים שלה על התגובה שהבחורה הגיבה לגיא, אני מצחקקת ארוכות.

"זה ממש לא מצחיק! מי זו האהבלה הזו?!" היא מאיימת לשבור את המסך כשהפרופיל של בחורה בעלת גזרת גוף יפה מתגלה לעיינינו. אני חולה על אן, היא כה מיוחדת, היא טיפשונת קטנה שמלאה בחוכמה, כלומר תוכל לשבת איתה שעה ולהתפלא מחוכמת החיים והטוב שאלוהים הכניס בה, ותוכל להשתגע מהפתיל הקצר שיש לה ומהקנאה שנוטפת ממנה ומהרכשונות.

"תירגעי פסיכית" אני מביטה בעייני הדבש שלה מתחילות להירגע, שהן מבינות שגיא ראה לה את הסטורי עם האחמש של אן שדלוק עלייה, איך הם משחקים את המשחקים הערמומים האלו בקלות. אני לא הייתי יכולה. אני לא אן, ממזמן הייתי נשברת, אבל אן מיוחדת כפי שציינתי, שהיא אוהבת היא אוהבת מכל הלב החם שלה, ותאמינו לי הוא רחב.

אולי כי אני תמיד מעדיפה לוותר, אם לא תלחם, אולי עדיף ששנינו נעזוב את זה, נשכח אחד מהשני, נעבור קצת דמעות ושריטות על הלב, נבלע את הגוש בגרון שילוווה אותנו חודש חודשיים, ואז שנשכח אחד מהשני, נבין שהיינו פרק ללמידה בחיים שלנו.

אולי כי האקס שלי רוי לימד אותי כל כך מהי המשמעות של להרים יידים שזה בנוגע לאהבה- וכמה אכזבה יש במילה הזו.

אבל עזבו.

"מי זה הבחור הזה לעזעזאל, ועד כמה הוא חתיך?" אן מסיימת לעבור על הפיד של הבחורה הזמנית של גיא.

"חבר של מיכאל, דניאל, עד כמה הוא חתיך? מאוד. והוא סתם סטוציונר חתיך שובה לבבות, שרחוק לגמריי מחיי ומהלב שלי. את יודעת הטיפו של נטלי, הם ממש מתאימים אם תשאלי אותי." אמרתי נצמדת לקיר נוגסת בכריך הגבינה שלי.

"אחותי, באמת נראה לך שעד שמצאת שלמות כזו, לפי מה שאת מתארת, הוא הרפתקה לעניין, ולפי איך שנטלי חפרה עליו, את יותר ממאיימת עלייה, והבחור יותר מעוניין בך ממנה." אן לגמה ממיץ התפוזים בקרטון שלה באיטיות.

"מה זאת אומרת?" שאלתי כשלפתע העקבים של נטלי סררו רעש וקטעו את שיחתם שלי ושל אן.

"מאיה" היא כינתה את שמי כהרגלה לא נכון. "מיה" תיקנתי אותה בגלגול עיינים בולט.

החיילציק שליWhere stories live. Discover now