*נקודת תצפית משולבת*
דניאל סינן עוד הודעה מהקודמת, שיר, ששואלת לשלומו ומה מעשיו הערב.
זה גם ככה מיותר, זה דניאל. אין לו מה להגיב לה לשווא, ולדניאל יש הרגשה ששיר מתחילה לרכוש רגשות כלפיו, אז כהרגלו, הוא צועד אחורה, מכבה את המכשיר ומנתק איתה קשר.
הוא לא רע. הוא לא רוצה להכאיב לה ולברוח, כשהתחיל איתה הסביר לה שהוא לא הבחור למערכת יחסים, זה בסדר שנהנה ונכייף, אבל אם את לא בנויה לזה חיבוק יספיק, היא הנהנה בפנים חייכניות ואמרה שגם היא צריכה להשתחרר מעט הערב ללא מחיוביות.
הוא השליך את החולצה המכופתרת שלו על המיטה, כששני שותפיו לחדר נכנסו, דניאל הפזיז עוד מהבושם שלו, ונכנס לטי שרט רגילה לכבוד הארוחת ערב.
"והגי'נס הזה עלייה אם רק הייתי מיכאל, הייתי קם לתת לה כל לילה נשיקה יפה מאוד על הלחי" בנצור אמר שלפתע מיכאל גער לחדר.
"מה בני זונות גם אתם מזיינים שכל על אחותי?" החטיף כאפה עדינה למצח של גבאי ובנצור.
"תשמע, היא דבר דבר" גבאי אמר וחייך חיוך מרווח. דניאל לא אהב את הדיבורים האלו עלייה, כל המחשבות האלו כן צצו לו במוח הרבה, אבל כשזה הגיע מאחרים הרצון שלו להחטיף להם היה קרוב מאוד.
זה העיר לו משהו שלא קפץ הרבה זמן אצלו, קנאה.
"אתה סתום תפה" אמר כשגבאי השתתק. "אם כבר לכעוס מיכה, לך על דניאל, הבחור הקסים את הליידי היפה" בנצור קרץ למיכאל.
מיכאל כיווץ את מצחו, "כן דניאל? יש משהו ליידע אותי גבר?" הוא שאל ושילב את יידיו.
"יש" דניאל הגיב והתמתח אחורנית, האיום של מיכאל לא איים עליו בכלל, מיכאל היה בחור חזק, ומרתיע, אך דניאל לא פחות, וידעו שלהתעסק עם שניהם זה עסק לא קל, כנראה זה הסיבה הם חברים כה טובים.
דניאל שלף מתחת למיטה שלו סיר פתיתים, "אחח יגבר, חשבתי פילרטטת איתה" צחק שהחברה התנפלו על הפתיתים, שדניאל שתק.
לראשונה, הבאד בוי בח'ברה, זה שיש לו תמיד מה לומר, שכולם מפחדים ממנו, שותק. משום מה.
"ואתם יבני שרמוט, אחות שלי לא לעניין של אף חייל זין בבסיס הזה, מובן? היא עוד ילדה קטנה" אמר כשדניאל נכנס לכפכפים האזרחיות שלו ויצא לארוחת הערב,
בעוד המוני חיילים יושבים ונמרחים על ארוחת ערב של היום, קציצות ופירה.
דניאל ייכל ללכת הביתה, אבל הבית שלו לא היה המקום המושלם להיות בו כרגע, כל עוד הוא מתגורר עם אביו לפי החוק, ואשתו המזויפת, הוא מעדיף להיות בכל מקום אחר, שרחוק מהמקום המזויף הזה שכביכול מוגדר הבית שלו.
"הנה מלך הזיונים" לביא ציחקק ושכם על שחמו של דניאל. לביא הוא האח החורג של דניאל, זה שאביו התחתן פעם שנייה עם אמו.
הוא שונא אותו בכל מאודיו, מעבר לעובדה, שהוא מניאק רציני, חסר כבוד לעצמו לחברים שלו, ושלא נדבר על בנות, הוא גם חושב שאמא שלו אחראית לגירושים של אמו ואביו.
"עוף לביא לא היום" דניאל הזהיר ששרוול הקעקועים של לביא התננף מעל קעקוע הנשיקה שנח לדניאל על הצוואר.
"מה שמענו אתה ואחות של מיכה השתוללתם?" אמר בקול לביא, "לביא תזהר במה שאתה מוציא יזונה" מבטו של דניאל גער לעבר פניו של לביא,
"כוסית לא?" צחק לביא בהתגרות שכל הבסיס נוסף לצחקק, ידו של דניאל הונפה, וחוסר הסבלנות נפקע בזה שהפרצוף של לביא התנגש בבוקס אגרסיבי.
לביא כיווץ את יידו לאגרוף לעבר עייניו של דניאל וגרם לפנס בעוד דניאל נכנס בגבו בכאב, כמה חיילים נכנסו באמצע והצליחו להפריד,
דניאל פרץ החוצה, בעוד השומר פותח לו את השער ונוסע ללא יודע.
או שבעצם למישהי?...
***
נשארתי לבד בבית, תלולה על הספה משחקת בטלפון ומסדרת אפליקציות שאני צריכה למחוק..
לפעמים אני מרגישה שאני כל כך חסרת חיים. זה כל כך לא פייר שהיום יום חמישי, ההורים שלי לא בבית, ואן טוחנת משמרת בבית הקפה במקום שנצא.
גם ככה השבוע הזה הסתכם ביותר מדי מתנ"ך אז כמה אפשר עוד?
אני מוזגת לעצמי כוס מים ומסיימת את המטלות שלי, לשטוף כלים, להכניס למדיח, לסרק את דייזי, ולסדר את המקרר, הא רק הקומה העליונה,כי אני מעט מתעצלת. טוב לא מעט..
צלצול מצלצל בדלת, ואני ניגשת לפתוח, זה בטח הפיצה! הפיצות של משה הן הכי טעימות בעולם, כן? לפחות שאהנה מהם הערב.
"פתוח" אני מבשרת לשליח לעבור את השער שאני פותחת לו, שפתאום דמות מוכרת נטמעת לי בעין.
יותר מדי מוכרת, זה דניאל, עייניו הירוקות אדומות ופנס רציני תופס לו מקום שם, בעודו משחק במפתח האוטו שלו קופץ בין ידיו, הוא נראה עצבני.
"דניאל?" אני תוהה, "אפשר להיכנס?" הוא מתקרב לעברי. איך הוא יכול להיות כזה חתיך שהוא כועס??? לעזעאל.
אני פותחת לעברו את הדלת ומזמינה אותו להיכנס, "מה קרה לך? מישהו עשה לך משהו?" אני שואלת בדאגה וחוקרת את הפנס.
"לא, שטויות, רבתי עם מישהו שאיים על דוד שלי. ולא היה לי לאן ללכת, חשבתי שלכאן זה האופציה הכי טובה אם זה בסדר" הוא נשך את שפתיו בייסורים מביט בפיג'מה הקצרצרה שלי שגורמת לי למשוך אותה מעט מטה.
"כן, בוא רק אני אחטא לך." אני מוציאה ערכת חיטוי, "לא לא צריך" הוא מתנגד, "אתה לא נשאר פה אם אתה לא נותן לי.." אני קובעת, "אוי בלונדה, את גם דאגנית כלפיי אה?" הוא מצחקק ומאשר שאני מבריחה חיוך קטן וגלגול עיינים ומתחילה לחטאות לו את המקום.
***
איך עבר החג? מקווה שטוב אהובות, חג שמח באיחור! :)
המשך כשיהיו חמישה תגובות.
YOU ARE READING
החיילציק שלי
Romanceמיה אסייג בת ה-17 היא נערה טיפוסית שבאמצע, מעולם לא הייתה ילדה טובה לגמרי, אך לא רעה מדי, ותמיד הייתה נאמנה לעצמה ולעקרונות שלה. שנפגשת ביום בהיר עם דניאל ברנס חיילציק בן 21 שמשרת עם אחיה בבסיס,שנדלק עלייה עוד מיציאת לילית מקרית. דניאל סטציונר מקצו...
