Part 15

1.1K 32 2
                                    

"אני כבר לא אוהבת את העובדה שחזרתם" הלבשתי על עצמי את הילקוט.

"אני מצטערת מיוש, הוא הבטיח לי שנלך למקום רומנטי רק שנינו, אם לא את יודעת שהיינו מקפיצים אותך בכיף." אן מרחה עוד ליפסטיק על שפתייה ופיזזה מהבושם שגיא קנה לה.

הו הו! איזה כיף עונת האוהבים חזרה ומיה נשארה לבד.

"את עוד תפצי אותי על הדרך הארוכה שהותרתי אותי לבדי.." שיחקתי את עצמי מזילה דמעה שהיא דחפה אותי ליציאת בית הספר והוסיפה "ברור ברור, עכשיו עופי". בעודי מתקדמת לשער.

נכנסתי לרשתות החברתיות מסתכלת להנאתי מה חדש, שאני נתקעת בזוג כתפיים חסונות, וקסדה על הראש, אני מריחה את בושם הזה טוב מדי.

דניאל. ברנס.

"מיה" הוא מוציא את הקסדה ומשרלט חיוך מושך. "מאיפה אתה יודע איפה הבית ספר שלי?" קיבצתי את גבותיי, לא משנה לאן אברח, החתיך, הערס הזה ירדוף אחרי הזנב שלי וייקשה עלי עוד יותר. הוא החל להתקדם איתי,

"אולי לקחתי אותך לפה בעבר?" אמר והזכיר לי את היום שהוא ונטלי נפגשו שייחלתי שלא תעבור לי פה ותזרוק לו חיוך והקשר בניהם יחייה מחדש.

"אהא.. נכון" כיווצתי את אפי כהרגלי שהוא צחקק והתעלמתי מזו. הוא המשיך להתקדם איתי בחוסר בושה, "טוב מה אתה רוצה ממני דניאל?" נעצרתי מופנת אליו בשילוב ידיים קשוח.

"לזיין אותך" חייך. הרמתי את האצבע שלי וצבטתי אותו שהוא קפץ, "מה זה אמור להביע ידפוק" גילגלתי עיינים.

"תראי מה זה בלונדה גם מגע של צביטה ממך עושה לי את זה.." הוא קרץ לי בהיפנוט.

"טוב מה את הולכת כמו מפגרת" קרא לי מתניע את האופנוע שלו, "הי טמבלית אחת" קרא שוב בציניות.

התקדמתי אליו עם יד מורמת להעיף לו מכה "בסוף אני אהיה זו שתזיין אותך." בלעתי את רוקי מבינה מה אמרתי עכשיו.. "וואלה אז קבענו היום בשמונה בערב אצלי, או אצלך?" הוא שלח שניי ידים הושיב אותי במהירות על האופנוע ונתן גז.

"מה יש לך?!" צעקתי בהיסטריה קולטה את המהירות שאנחנו נמצאים בה תלולה בתיק שלי שעוד שנייה עף.

"סתם סתם צחקתי יא לחץ, בלונדה הסברתי לך כבר שאת אחות של אח.. לא מכבד" הוא הוסיף צחקוק ומשך את יידי לאחוז במותניו המוצקות בשרירים.

"מה אתה טמבל יא סתום תעצור עכשיו או שאני עושה מבצע התאבדות על האופנוע שלך ואתה תהיה האחראי היחיד..." לחשתי לו לאוזן בצמרור.

"אז אני מבין שעקב מבצע ההתאבדות שלך העניינים שקבענו היום בערב יידחו?" הוא המשיך בטון הדבילי שלי.

"אתה חתיכת דביל דניאל ברנס." איפקתי את החיוך שלי לא לצאת.

"דביל שאת מתה עליו." אמר. "לא, אתה דביל ערס נחות ומפגר" אמרתי חזרה, "מה אומרת עליי ערס זו שלפני שנייה איימה לזיין אותי מכות" טען, "אתה רואה שאתה חתיכת ערמומי ידעת שאני מתכוונת למילה הזו במובן אחר ועדיין בחרת להפוך את זה לטובתך" עניתי שהוא החנה מול הבית שלנו.

החיילציק שליWhere stories live. Discover now