החיילציק שלי

Part 17

"את יכולה ללכת. זה כבר המשמרת של אוריין" אחת הבחורות אמרה לי שפיניתי את השולחן מלפניי.

הנהנתי לה כתודה הפשלתי את הסינר והתכוננתי לעוף מפה כבר. מדי צבא עצרו אותי שוב, "מה דניאל מה עכשיו?" הרכבתי את המשקפיים שלי חזרה וקלטתי את הבלונדי.

"תגידי אז את מאמינה במבט ראשון או שאני אחזור לעשות סיבוב?" התעקש שלא עצרתי את הצחוק שפרץ ממני.

"מה?" נד עם כתפיו מחייך חיוך מרווח בביטחון, "לקחת את זה ממומו בדיחות?" נשמתי נעתקה.

"בואנה, איך את יודעת?" עייניו התכווצו, "ב2011 ניסיתי להתחיל עם הקראש שלי והדפדפן הזה חקוק לי עוד בראש.." משכתי בכתפיי מצחקקת.

"הי, יפיופה הסוד שלי שמור עמך כן?" העלה יד בדרמטיות על הלב שלו שהמשכתי לצחקק, "כן ידפוק אתה יודע פרטים לא פחות מביכים.." התכוונתי ל2011 והקראש הלא מוצלח.

"אז את רואה כבר יש לנו משהו משותף יחד, מה את אומרת להביא לי את המספר שישנה את חיי?" אמר בציניות. לפתע דניאל הגיח משום מקום מניח את יידו על כתפו של הבלונדי, "מה בן אל?" הביט בעייני עמוקות ונשך את שפתיו מביט בי בתוך הטייץ שגורם לי להיות מובכת ומשום מה מעלה בי פלאשים של אירועי החזייה ודניאל.

"כלום, אחיך מתחיל עם איזה יפיפונת בדיוק, תעזור לי לשכנע אותה להחליף איתי טלפונים? אולי תהיה השושבין." אמר שחייכתי בטיפשיות.

אילו ידע על ההסטוריה של דניאל ושלי, טוב דניאל טוען שלא אכפת לו, ואני רק אחות של אח. אז איזה היסטוריה מדובר בכלל?

"הא, עם אחות של מיכאל?" ציקצק בשלווה בלשון שלו. הוא ידע שזה ייעשה את העובדה, חברים של מיכאל לא מתעסקים איתי, זה די ברור.

"אחות של מיכאל?" גופו הזדקר בבושה. "אחות של אח שלנו" בילגן לי את השיער בן אל, "בדיוק. תקפוץ לקחת את החומיני שלנו?" קרא לו שבן אל מיהר להעלם.

"מה בלונדה? את לא מבינה מה זה להתרחק?" לחש לי לאוזן והתקרב דניאל.

"אתה חתיכת חטטן! ואתה ממש לא השומר ראש שלי דניאל. תתרחק לי מהחיים" הרמתי לו אצבע ישירה לפנים מנסה להראות לו שהטלטול שהשפתיים שלו עומדות להכות בעורי לא משגע אותי.

"אז תתרחקי לי מהחברים" טען משלב יידים מגלכל את הקיסם בין שיניו וחושף לסת שמתהדקת ומסחררת את עייני.

"אני צריכה להזכיר לך מי זה שהתחיל עם נטלי? ונכנס איתה לקשר?" אמרתי בכעס. "אתם בכלל לא חברות מה זה הזין הזה" אמר מקבץ את גבותיו.

"זה לא קשור, תשחרר ממני דניאל, אתה רחוק מלהיות השומר ראש שלי, אתה רק חבר של אח שלי." הצגתי לו את העובדה.

עייניו התרגזו בכעס, הוא יידע שלא ייכל לומר דבר לעובדה הזו, שהוא ממשיך להטיח בפניי, לא משנה, כמה אני רואה אותו, קרובה אליו, או מתנשקת איתו.

"מה זה לא נכון?" גיחכתי בכעס. "נכון, אני רק חבר של אח שלך בלונדה" חייך ויצא עם האופנוע שלו מהמקום.

***

מועדון הפטרייה, 00:30 PM (בלילה)

עבר שבוע מאז שהם לא דיברו. הסכסוך הזה הטיח בהם לרצפה.

הוא לא ידע שהפה שלי נסגר בכוח כל פעם שהוא מתהלך במסדרון הבית על יידה, והיא לא יידעה שהנפש שלו מתאבקת עם הלב להמשיך להיות לצידה ועל ידה.

הוא רואה אותה בחמישי במועדון הקבוע, הוא אוחז ביד של בחורה שהישבן שלה קרוב מדי לגופו, נתמך בה, היא צמודה לחזה של גבר אחר מצחקקת מדי פעם שמביטה בעייניו של הגבר מקרוב.

לבטח שיכורה. אבל מזה משנה? המלחמת קנאה שבניהם כל כך חשובה. הם ייעשו הכל כדאי להחזיר צאנס, שאחד מבניהם יישבר, וייזתחל לשפתיים של אחד של השני כבר.

הם פותחים שולחן, החברה, מתחילים להוציא שש בש. דניאל המלך של המשחק, הוא מנסה להיצמד למשחק ולהיאחז בבחורה שמתמזמת איתו ומעודדת אותו, ומצליח.

"כמעט צמפיון" חברו של דניאל גלעד מגיב על המכה האחרונה של דניאל. דניאל שותה עוד מהוודקה הקפואה, בולע את רוק בקשיחות ומביט בה שוב צמודה מדי אליו לוחשת לו דברי שמטריפים ת דניאל בפנים.

"התור של דניאל" ידידה של דניאל מתערבת, "תן" היריב שלו מזמין אותו.

דניאל נותן עוד מכה ושובר ליריב השני את הקופה. החברה המטולטלים מאלכוהל קוראים בשמו, מצחקקים עמו, ומסיחים את דעתו.

הוא קם ישירות אל הבר, שגלה שמה שמניע את כולם בשמחה נגמר, וודקה, הוא קופץ להביא מהבר שבע כוסות לכל החברה, ומביט בגבר נושק לשפתייה של מיה.

האגרוף שמכווץ ביידו של דניאל מתרומם, הוא כבר לא שמור ביידו, הוא פוגע ישירות בפנים של הגבר בפראות.

"שלא תעז להתקרב אליה ככה יבן שרמוטה"