החיילציק שלי

Part 25

פרק חדש חם מהתנור אהובות ===)

סורי שלא היה די הרבה זמן פרק, פשוט הייתי עסוקה בלימודים, הרבה חומר ללמוד להתכונן, להכין ובלה בלה.

בגלל זה פינקתי אותכן, בפרק ארוך ויותר מזה? בעייני, אחד היפים בכל הספר עצמו ::)

*נקודת תצפית משולבת*

כשהיידים הגדולות שלו תחובות לשיער של נטלי, העיינים שלו מיצמצו פעמיים כדאי להבין אם היא באמת פה.

עבר יותר מדי זמן, משהבחין בה כמו שצריך.

אפילו שחזר מלוכלך עם כל המדים הוא עשה לה את זה.

אפילו שראשה של נטלי היה תחוב בין חזהו השרירי.

הוא הביט בשפתיים היפות שלה, ממולאות בליפ גלוס שרק מאיץ את החשק להתפרע אלייה, השפתיים האלו נפתחו מעידות שהיא בהלם עוד.

שיערה הבלונדיני פרוע, בעוד אן משעינה יד עלייה ותוקעת לצלעות שלה היא עדיין תקועה ישירות בעיינים שלו שהוא בשלה.

*נ.ק מיה*

"מיה, קדימה בואי נלך, הוא לא שווה את זה. וגם היא לא." אן משכה את הזרוע שלי לשביל הביתה..

צפיתי ברגליי מתרחקות מהפרצוף שלו.

כל שרציתי היה לחזור ולהצמיד אותו לקיר לצרוח לו בפנים מה הוא עושה? האם הוא באמת אחד כזה? האם הוא מסוגל לאהוב ולזרוק מהר כל כך? האם הוא בכלל אוהב הערס הדבילי הזה?! ויחד אם זה לנשק אותו כל כך חזק ולא לתת לו אפשרות להגיב בכלל.

"מיה." הקול שלו צימרר את האוויר בעוד חוטי המחשבה עליו נקטעו. נעצרתי על האדמה פונה לעייניו הקודרות מבט ארוך שמסביר; התגעגעתי אליכם כל כך, מכל הלב שלי, התגעגעתי לאידיוט שגר בתוכם. התגעגעתי להכל בו.

שיפשפתי את עיייני מהסחררות העמוקה שהטה בי מהבחור הזה שמשגע כל גבול קיצוני בי.

זה שמטלטל בי.

בעזרת השפתיים האדומות והעיינים שמשחקות בי כמו מצית למדורה.

הפנתי לו את גביי. "קדימה אן, מאוחר כבר בואי נתקדם" בלעתי את הגוש שהולך להפוך למימי וליזול מעייני בקרוב.

הוא תפס את זרועי, האצבעות שלו גלשו על העור שלי. המגע החם הסתובב בטילטול על שלי.

"אן, זה בסדר אם תתקדמי לבד?" הינהנן מביט בעייניה. "לא אן" אמרתי, "אל תזוזי מפה אני באה איתך." אמרתי בקור רוח ועקשנות מנערת את הזרוע שלי מהמגע המרטיט שלו שעל מי אני עובדת? לא רציתי שהמגע הזה יעזוב אותי לעוד שנייה אחרת.

"אן.." סימן לה בעיינים שתתחיל להתקדם שהנדתי כשלילה לעברה בראשי בעודה מתרחקת שאני רוקעת ברגליי בכוח.

"קדימה בלונדה, אל תעשי רעש לחברים שלך בכיתה" כיכח בקולו הצרוד ושלח שני זרועות מרים אותי על זרועתיו בקלילות כיאלו אני עשב עבורו.

אני שונאת את העובדה שהוא כזה חזק...

"אתה יודע זה לא יעבוד ככה דניאל! אתה לא יכול לקחת אותי בכוח על היידים של המר שריר שלך! זה לא חוקי, ואני יכולה להתלונן עלייך... אז כדאי לך ברגע זה להוריד אותי לרצפה!" חבטתי בגבו הקשיח.

"אוי תסתמי חנונית גם התעללות בגב שלי אפשרית לתלונה, ואת מאליצה אותי לעשות את זה.." המשיך ללכת עד שנעצרנו על ספת גבעה קטנה שמשקיפה על השמש והכביש הראשי מלמטה.

"זה נקרא הגנה עצמאית" אמרתי בבוז. הוא הושיב אותי כלפיו, שעייניו מכוונות לשלי.

"בלונדה אני מצטער על הכל" לחש בעינים עצומות. "שמתי לב שההתנצלות שלך כללה הרבה נחמה מנטלי? היית עם עוד כמה שלוחות מהמועדון, 9, 10?" טענתי בעצבים.

"היי! עד לפה בלונדה, את השלוחה היחידה שלי! אני לא אוכל בחיים למצוא לך תחליף. הכלב של נטלי מת, זה סיפור ארוך, אני נשבע לך שלא ייכלתי לגעת או לחשוב על מישהי אחרת מאז מה שקרה כי את היחידה שרצה לי במוח שלי" התנשף מביט בנוף מנסה לתפוס שלווה שרואים שלא נחה עליו.

עייניו הפכו לאדומות, כיאלו החמיץ כמה שעות של שינה כל לילה. הזקתי לו באיזשהו מובן, אבל לפני זה, הוא זה שהזיק לנו. ואני לא מאשימה אותו, כי הפצעים שלו פתוחים עוד.

רוממתי את עצמי, מנסה לא להתפרץ בבכי. ממה שיוצא לי מהפה...

"דניאל, באמת שעד היום האמנתי בנו, אם כל מה שבילבל אותי, אם כל מה ששמעתי וחוויתי. האמנתי בך, אפילו הייתי מוכנה להיות זו שתאמר סליחה, להיות זו שתתנצל ותבין אותך. אבל אני ואתה לא מתאימים, בלי בחורות מהצד שלך, ועם, בלי נטלי ועם, בלי חברים של מיכאל ועם, בלי מיכאל ועם. אנחנו בלאגן אחד גדול יחד, אפילו שצורב לי הלב להוציא כל מילה כזו, אבל לשנינו יהיה טוב בנפרד." נתתי לדמעות שלי לזלוג, נשמתי שנימה אחרונה מכוונת לעיינים שלו ששבו את ליבי שעצב הבהב בהם.

"רגע." הוא קם ועקף אותי מלפני... "מיה" הוא קירב את האפים שלנו קרוב עד שהעיינים שלנו חקרו כל תו פנים אחד של השנייה.

"אני אוהב אותך, אני אוהב אותך. ותאמיני או לא אני דניאל ברנס, יצאתי והייתי התהפכתי וחזרתי אולי מעוד מאתיים בנות, אולי אני סטוציונר מסריח, אולי אני סתם אחד שלא מאמין באהבה או שכן אבל לא מסופק.

אבל בחיים לא אמרתי למישהי שאני אוהב אותה, מיה את גורמת לפחדים שלי להיעלם לאט לאט, אולי אני מעורפל ובעייניך קשה, אבל אני משתדל, ואני משתנה מפעם כל כך.

עם מיכאל ובלי, אני לא הולך לוותר עלייך אם תגידי לי שאת לא גם, אני אילחם על זה, אם תגידי שגם את. אני לא הולך לאבד אותך הבנת? אני לא שואל אותך" הוא תפס את המצח שלי ונישק אותו נכנס מתחת לפוטר שלי שהחל להיות רטוב.. כשפגשתי את הדבר הכי טהור שראיתי, הדמעות של דניאל.