Part 22

1.1K 50 6
                                    



העיינים של שניהם עוקבות את עצירת הנשיקה, האפים של שניהם מתכחכחים.

"אתה מפחד?" היא מרשה לעצמה לצחוק מכל הלחץ שעובר בין שניהם.

"את יודעת" הוא מלטף את שיערה מצד לצד. "מיה אסייג, פחדתי מכל כך דברים ממך בזמן האחרון, דברים שגרמו לי להרגיש איך כל עצם ברגשות שלי קמות לתחיה מחדש. איך כל המערבולת של השטחיות והשטויות נדחקות לצד,

אבל מהאהבה שלי אלייך אני לא מפחד. אפילו שאת, את עם העיינים הכחולות האלו של איזה דוגמנית צמרת, השפתיים היפות והקטנות האלו שמתנפחות כל פעם שאת עצבנית, והחיוך שחושף כמה שיינים קטנות וישרות כל פעם שצוחק, את מחזיקה אותי קצר. מיה אסייג הילדונת היפה עם הגומות שמשגעת לי את הראש ואת הלב. אני רוצה אותך, אני רוצה לנשק אותך כזה חזק שלא תוכלי לברוח לי בחיים, אני רוצה להיות זה שנותן לך את המתנה הכי טובה ביום הולדת, והיא רק אהבה." נשך את שפתיו שהיא הביטה בעייניו בחולשה.

הלב שלה יצא וחזר. יצא וחזר בעוד מבט נוסף על השפתיים האלו, היא הכריכה את היידים שלה סביב לצוארו, מתקרבת שוב קרוב מדי לפנים שמשגעות אותה. האלכוהל כבר לא משחק משחק, הפעם אלו הרגשות דום.

הם מדברות הערב בלבד.

"את בטוחה בלונדה? את בטוחה שאת לא חושבת שזו טעות.." לחש לה באוזן בעדינות מת מפחד לרסק את הלב הכזה עדין שהלילה נמצא לרשותו.

"זה בדיוק העניין, הלילה אני לא רוצה לחשוב, אני רוצה אותך ואני. לילה אחד. בלי לחשוש דניאל" מלמלה, הוא חיכה כל כך שתגיד את זה, ובהזדמנות הזו הוא תפס במותניים שלה ששניהם מרחפים והצמיד בין הלשונות שלהם כאחד.

הנשיקה הארוכה הייתה מלאת תחושות, היא הייתה עוצמתית כל כך, גם דניאל בעל עבר הבנות הכי שובבות ומשובחות לא חווה דבר כזה.

סוף סוף הלב של שניהם יצא מהסורגים, והתחבר בדבר מתוק ומלא טוב, נשיקה.

"מיה! איפה את? מתחפפים" הקול עמית נשמע והצעדים שלו התקרבו. "שק, קמח, אני רוצה עכשיו. אתה עדיין המשרת שלי." אמרה לו לפני שתפס את יידה לכיוון האופנוע שלה.

"בלונדה אל תחיי בסרט שבגלל נשיקה אחת אני הזין שלך שילקק לך בשביל עוד כמה על הדרך." שילב יידים קורץ לה בתחמנות.

"אז אני מבינה שאין ברצונך עוד אחת?" השפתיים המתוקות שלה ריפרפו בגירוי על שלו. ממש על גבול הדק, נפגשות על הבשר שלו, עייניו חייכו בהסכמה להצעה.

לאט לאט, השפתיים שלה עלו על שלו ונתחבו לאחד שוב. השניים נכנסו לבועה הממכרת שהטילה בהם שוב מחדש, צלולים בקסם שהיו זקוקים לו.

"מיה!" הקול של עמית העיר להם.. הם פרצו בצחוק שמיה עלתה על גבו בעודם רצים עם טיפות הגשם בחיוך פרוס.

החיילציק שליWhere stories live. Discover now