חיים בסיאול (נאמג'ין)

זריחה

"היונג," קול נשמע מהטלפון.

"קוק, מה לעזאזל עכשיו ארבע בבוקר," נאמג'ון ענה לטלפון שלא הפסיק לצלצל.

"אני יודע אני מצטער פשוט אמא רצתה שאני ישלח טופס בקשה לאוניברסיטה ואני צריך עזרה."

"אבל זאת אוניברסיטה קוריאנית ג'ונגקוק."

"אני יודע אבל אני צריך עזרה בכל מקרה, בעיקר שתסביר לי איך עונים על טופס בקשה לאוניברסיטה בלי עזרה של מורה כמו בתיכון," הוא יכל לשמוע את הקול המתחנן של הצעיר בצד השני של הקו.

"בסדר, תן לי להתעורר רגע."

"קח את הזמן שלך היונג אבל אל תנתק לי בבקשה."

"בסדר ג'ונגקוק."

נאמג'ון קם מהמיטה והתמתח, משפשף את עיניו והולך לשבת על הכיסא המשרדי שלו מול המחשב.

"תוכל לשלוח לי את הטופס? כדי שאני יוכל לראות אותו בזמן שאני עוזר לך?"

"כן," היה שקט לרגע בצד השני של הקו, קול של הקלדה נשמע ואז, "שלחתי, זה אמור להגיע כל רגע."

לפחות שתי דקות עברו והמייל נשלח, "תודה קוק," נאמג'ון פתח את הקובץ.

"שם, שם משפחה, תעודת זהות, מקום מגורים, יש כאן איזור של, 'האם למדת במקום אחר- חו''ל\אוניברסיטה אחרת', ענית על כל זה?"

"כן היונג."

"תשלום."

"אמא שלחה לי הכל."

"מטרה?"

"אני לא יודע אם אני צריך אחד או יכול כמה."

"אחד."

"אוקיי, השכלה כללית."

"מסלול."

"עניתי באתר."

"יופי, קורסים."

"צילום ואומנות."

"אתה תצטרך לשלוח בהמשך תיק עבודות, אתה יודע את זה נכון?"

"כן היונג, יש לי חצי תיק מוכן, אני לוקח חוג, סבתא שלי יצרה קשר עם אחד מהמורים באוניברסיטה שהיא למדה איתו בתיכון ביחד, היא אמרה שהוא יקבל את התיק כל עוד לפחות יש בו יותר מחצי מוכן ושאני צריך לשלוח מחברת רישום שלמה שאני עובד עליה עכשיו."

"עכשיו הבקשה."

"איך לכתוב אותה?"

"תרשום שוב שם ושם משפחה, גיל, ולמה אתה רוצה ללמוד דבקה את מה שבחרת, אתה יכול לכתוב שלמדת את זה בעבר אבל בחרת מסלול שלא התאים לך ואתה רוצה לפתוח מסלול חדש."

"תודה היונג."

"אין על מה ג'ונגקוק, זה חשוב לך."

"סליחה שהערתי אותך כל כך מוקדם."

"זה בסדר, אני יכול לחזור לישון כי בכל מקרה יש לי קורס צהריים היום."

"ביי, היונג."

"ביי, ג'ונגקוק."

השיחה התנתקה, נאמג'ון סגר את המחשב שלו ונשען אחורה על הכיסא, בסופו של דבר הוא הלך חזרה למיטה, מתיישב עליה ופותח את הטלפון שלו.

קוקי- שכחתי להגיד, אתה יכול להגיד היי לג'ין בשמי?

ג'וני- ברור

קוקי- תודה היונג

נאמג'ון חייך, הילד הזה, הוא הסתכל על השעה, השעה הייתה כמעט חמש בבוקר, עדיין לא זרחה השמש, יש לו הזדמנות לראות את הזריחה היום, אם הוא יעלה לגג של הבניין יש סיכוי הוא יראה את הזריחה טוב יותר מחלון הדירה שלו.

הוא יצא אל המסדרון, הוא היה עם מכנסיים רופפית וחולצה לבנה גדולה, הוא לקח את המפתח איתו ועלה לקומה הכי עליונה.

להפתעתו הדלת הייתה פתוחה ואוויר של בוקר אפריל הורגש, הוא עלה את המדרגות היחידות שהיו ויצא החוצה, הוא לא חשב שגג הבניין יראה כל כך יפה, היו שם כמה כיסאות על אחד מהם ישב מישהו והסתכל מזרחה.

"ג'ין היונג? מה אתה עושה ער בשעה כזאת?"

"נאמג'ון?" המבוגר הסתובב אליו, "לא הצלחתי לישון יותר."

"קרה משהו?"

"לא, פשוט הלכתי לישון אתמול מאוד מוקדם והתעוררתי לא מזמן אז חשבתי שזה זמן טוב לראות את הזריחה, מה אתה עושה ער כל כך מוקדם?"

"ג'ונגקוק התקשר אלי, היה צריך עזרה של מילוי הטופס לאוניברסיטה ולא הצלחתי לחזור לישון אז עליתי כדי לראות את הזריחה."

"בוא שב, יש עוד כמה דקות," ג'ין אמר ותפח על הכיסא לידו, ג'ין עדיין לבש את הפיג'מה שלו.

"יש לך שלום מג'ונגקוק דרך אגב."

"כמה נחמד."

שניהם ישבו בשקט וחיכו לשמש שתעלה, והנה היא התחילה לעלות, פתאום השמיים נצבעו צבע עז של תכול ועננים זהובים נראו בשמיים.

"וואו, לא יצא לי לראות ככה את הזריחה," ג'ין אמר.

"גם לי, זה בהחלט שווה את ההתעוררות המוקדמת," נאמג'ון הסכים.