לחיות את האהבה / הושלם

פרק 7

אלי התעוררה לדפיקות בדלת.
היא פתחה אותה, וגילתה את מיה, שישר נכנסה לחדרה.
"בוקר טוב!" אמרה מיה. "ארוחת בוקר מוגשת בעוד רבע שעה".
אלי התארגנה, התלבשה ונעלה נעליים.
הן הגיעו בזמן לארוחת הבוקר, וישבו בשולחן ריק.
"למה את יושבת איתי? ולא עם ילדים אחרים?" שאלה אותה אלי.
"אני לא מתחברת לכולם, ורוב הילדים פה רק מרכלים כל היום" ענתה.
"בוקר טוב" שמעה אלי מאחוריה קול, והבינה שזה לוק.
"בוקר טוב" החזירה לו, וחיבקה אותו.
"אני צריך שתבואי אליי למשרד אחרי שאת מסיימת פה, אנחנו צריכים לדבר." אמר לה, ויצא.
הן המשיכו לאכול ולדבר, ולאחר מכן הגיעה אלי אליו למשרד.
"היי" אמרה, והתיישבה מולו.
"אליסון, יש משהו ממש חשוב שאני רוצה שתדעי לעשות" אמר לה.
היא לא אמרה דבר, רק הסתכלה עליו בשאלה.
"אני רוצה שתדעי להשתמש באקדח" אמר, והושיט לה אקדח.
היא לא לקחה אותו. היא פחדה להחזיר אותו.
-פלאשבאק-
אלי בת ה- 7 ישבה בחדרה הקטן, והאזינה מבעד לדלת למתרחש.
שני אנשים שלא הכירה פתחו את הדלת למישהו ולאחר מכן נכנסו איתו למחסן של ביתם.
אלי הסקרנית קצה לשם, והספיקה לראות אותם רוצחים את אותו איש.
היא רצה בחזרה לחדרה, ולא סיפרה לאף אחד על זה.
כלומר, רק ללוק.
-סוף פלאשבאק-
הוא עדיין הביט בה, והושיט לה את האקדח.
"אני צריך שתיקחי את זה" אמר. "אל תפחדי".
היא הסתכלה עליו, פחדה, אבל לקחה אותו בכל זאת.
היא החזיקה את האקדח, ולוק הוביל אותה לחדר אטום.
מטווח קטן שנבנה במיוחד בשביל אימונים.
החדר היה נראה כמו מסדרון, אבל יותר רחב וקטן.
על הקיר הרחוק ביותר הייתה תלויה מטרה.
אלי הסתכלה על החדר משותקת בפחד.
הוא היה נראה בדיוק כמו החדר מהעבר, אותו חדר שבו נרצח האיש באכזריות.
"אלי" אמר לוק ונגע בכתפה, והיא נרתעה.
"מצטער" הוא אמר.
הוא הראה לה בדיוק היכן לעמוד, באיזו צורה, ואיך למקם את הידיים.
כשהגיע תורה לנסות לירות באקדח, היא לא זזה.
"אליסון?" שאל אותה, יודע שזה קשה לה.
"אני...לא... מסוגלת" אמרה, וקשה היה לה לנשום.
"הכל.בסדר, תמשיכי לנשום" אמר.
הוא הוביל אותה לחדרה והיא הלכה לישון.
'מה השעה?' חשבה לעצמה כשהתעוררה.
19:15 - השעון הראה.
היא נכנסה להתקלח מהר, ואז להתלבש.
היא הייתה מוכנה, ודניאל דפק בדלת חדרה.
"וואו" אמר כשפתחה.
היא לבשה שמלה שחורה שהחמיאה לגזרתה, ונעלה נעלי עקב נמוך, שחורות גם כן.
"אז לאן אנחנו הולכים?" שאלה אותו, כשהוא הוביל אותה דרך המסדרון.
"הפתעה" שמעה את קולו.
הוא פתח דלת, שהובילה לגינה קטנה, ובה מחצלת וסלסלת פיקניק.
הם אכלו ארוחת ערב ביחד, צחקו ונהנו.
בסוף הערב, הם סידרו הכל וחזרו לחדרים, הרבה מעבר לזמן כיבוי האורות.
"להתראות" לחש לה כשהגיעו אל חדריהם.
הוא התקרב אליה, ונישק אותו.
היא נישקה אותו בחזרה.
"לילה טוב" אמרה לו, כשהתנתקו מהנשיקה.
היא נכנסה לחדרה, מאושרת, והופתעה למצוא בו מכתב.
היא פתחה את המכתב בחשש, וקראה אותו.
היא החלה לבכות, לאחר שסיימה לקרוא אותו, ועברה התקף חרדה.
קשה היה לה לנשום, ולבסוף היא התעלפה.

***

אז עוד פרק היום כמו שהבטחתי!
הגענו ל100 קריאות, לכן מחר בצהריים יעלה מרתון של 3 פרקים.