'פאק! זה לא קורה לי!' חשבה בזמן הנשיקה.
היא התנתקה ממנו.
"עשיתי משהו לא בסדר?" שאל.
"אני מצטערת, אני לא בנוייה למערכת יחסים אחרי כל מה שקרה" השיבה.
היא קמה כדי ללכת, אך הוא עצר אותה.
"סליחה, טעות שלי. רק תשכחי שזה קרה" אמר, והוסיף "אני לא רוצה לאבד גם אותך".
היא חזרה לשבת לידו, מבינה אותו.
היא הבינה למה הוא נישק אותה - הוא היה זקוק להרגשה כלשהי.
הימים עברו במהירות, והם חגגו חודש לחברות החזקה ביניהם.
הם היו החברים הכי טובים, וסיפרו אחד לשני הכל.
הם הצליחו לשים מאחוריהם את כל עניין הנשיקה, כששניהם הבינו שזו הייתה טעות שהרגע העצוב יצר.
היא נרשמה לבית הספר של נתנאל, שכרה את הדירה שמול דירתו, ועבדה איתו באותו מקום עבודה.
היא התחילה להרגיש שדברים מתחילים להסתדר.
לפחות עד שראתה אותו.
"הכנת את העבודה במתמטיקה?" שאלה אלי, כשנכנסה יחד עם נתנאל דרך השער של בית הספר.
הוא הנהן לעברה בחיוב.
אליסון ראתה מישהו במגרש.
הוא היה נראה מוכר, אך נעלם לפני שהספיקה לזהות.
הצלצול שמבשר על תחילת השיעור נשמע, ואלי מיהרה להתיישב במקומה ליד נתנאל.
"אתם באים היום, נכון?" שאלה ליה, אחת החברות החדשות של אלי.
"בטח" השיבה מור, עוד חברה טובה שלה.
"אתה מגיע?" שאלה אלי את נתנאל.
"כן, וגם אביב מגיע" השיב.
אביב היה עוד חבר מהחבורה שלהם.
המורה נכנסה לכיתה, והתחילה ללמד.
"אני מקווה שכולכם הבאתם את העבודות שהייתם צריכים להגיש להי-..." אמרה, אך נקטעה בדפיקה בדלת.
"שלום" שמעה אלי קול מוכר.
יותר מידי מוכר.
"אתם התלמידים החדשים?" שאלה המורה.
הם נכנסו לכיתה, ומבטה של אליסון היה המום.
היא ראתה את דניאל, מיה, ועוד כמה נערים מהפנימייה עומדים בחזית הכיתה.
"אלה התלמידים החדשים מתוכנית החלפת בתי הספר החדשה שלקחנו בה חלק" אמרה המורה.
מבטיהם של אליסון ודניאל הצטלבו, והיה נראה שהוא מביע חרטה.
אבל זה לא היה משנה, הוא פגע בה עמוקות, ומבטה של אליסון היה מלא כעס.
התלמידים החדשים התיישבו במקומות הפנויים.
דניאל לא הפסיק לבהות באליסון כל השיעור, והתעצבן כשראה פתק שהונח על שולחנה בידי אחד התלמידים.
'מגיעה היום למסיבה?' נכתב בפתק.
מבטה של אלי נח על כמה תלמידים, עד שמצאה את התלמיד האחראי על הפתק.
אורן.
היא שרבטה על הפתק את המילה 'כן', ושלחה אותו בחזרה דרך אחד התלמידים.
הפתק שוב חזר אליו.
'מעולה, לא יכול לחכות עד שאפגוש אותך שם' נכתב.
היא חייכה אליו, ודניאל כעס.
הצלצול נשמע.
הצלצול שמבשר על סופן של שעתיים משעממות מאוד ומלאות במתמטיקה.
אליסון עשתה את צעדיה לחדר האוכל ביחד עם מור.
"הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך שאני אעזור לך תמיד" לחש נתנאל לאלי, לאחר שהם ישבו לאכול עם כולם.
הוא היחיד שהיא סיפרה לו מה קרה.
היחיד שידע.
וכמובן, היא עדכנה אותו שהם הגיעו.
"שכחתי להכין שיעורים, אני חייב ללכת" אמר נתנאל, וברח מהמקום.
"הוא תמיד שוכח" אמר אביב, וכולם צחקו.
"אנחנו גם צריכות ללכת" אמרה ליה. "המנהלת ביקשה ממני וממור לנקות את החצר בגלל שלטענתה זרקנו שקית ניילון על הרצפה".
"ביי" אמרתי, וחייכתי לעברן.
אביב הסתכל על אליסון עם חיוך מאולץ.
"אל תגיד לי. אתה צריך ללכת?" שאלה אלי בציניות.
"מצטער, אני אראה אותך בערב" אמר והלך.
היא נשארה לבד, ונשארו עשר דקות לסוף ההפסקה.
לפתע הרגישה כי יד חמימה מונחת על ידה, וראתה את דניאל יושב לידה.
היא התחילה להילחץ.
"אליסון" אמר, "אנחנו צריכים לדבר".
היא הסתכלה בעיניו.
עיניים כחולות נוצצות שאומרות הכל.
"דבר".
***
אני שוקלת להקפיא את הסיפור. אני באמת צריכה שתגיבו לי כדי שאני לא אעשה את זה.
YOU ARE READING
לחיות את האהבה / הושלם
Любовные романыאליסון היא יתומה, לפחות ככה כולם חושבים. היא חסרת חברים, מכיוון שלא לומדת בבית הספר, וגרה רק עם לוקאס - אחיה הגדול ממנה בשנה. אבל באותו לילה, אותו לילה בו היא הלכה למסיבה, חייה השתנו. עכשיו היא יודעת את האמת, והיא לא תפסיק עד שתנקום. אבל האם זה שווה...
