אליסון התעוררה בחדר קטן וחשוך, קשורה לכיסא.
החדר נראה לה מוכר, אבל לא הצליחה לזהות, מכיוון שהוא היה חשוך.
לפתע האור נדלק, התחעל להבהב, ולאחר מכן הסתדר ונדלק סופית.
רק אז אליסון הבינה שזהו אותו חדר שבו כלאו אותה כשחשבו שהיא רצחה את הוריה.
פחד עבר בה כשחשבה שלוקאס שוב חטף אותה, אבל כשהדלת נפתחה הבינה שטעתה.
בחור שלא ראתה מעולם נכנס, והתעישב על הכיסא מולה.
"שלום אליסון" אמר. "רוצה לדבר?".
"מי אתה?" שאלה.
"קוראים לי מורן מורטיס" אמר, ועיניה של אליסון נפערו.
היא לא הצליחה לומר דבר, ומורן המשיך לדבר.
"כן, אנחנו אחים, וכן, אני יריתי בך" אמר ללא רגש.
"מה?.... אבל..." אמרה, אבל לא הצליחה לדבר.
"אל תדאגי, אני לא ארצח אותך" אמר, והוסיף "בינתיים".
הוא קם ממקומו והלך לכיוון הדלת, אבל לפני שיצא מהחדר הסתובב אליה.
"תנסי לישון, אני אחזור מחר" אמר ויצא החוצה.
פחד עבר בגופה של אליסון.
היא עצמה את עיניה, ונרדמה במהירות.
אליסון התעוררה לעוד יום בחדר החשוך והקטן.
כשפקחה את עיניה גילתה שהיא כבר לא קשורה, והיא שוכבת על מזרן מלוכלך בקצה החדר.
מגש עם ארוחת בוקר חיכה ליד המזרן, והיא אכלה את האוכל.
הדלת נפתחה ומורן נכנס לחדר.
"בוקר טוב" אמר והתיישב באחד הכיסאות בחדר.
אליסון הסתכלה עליו בגועל.
"אל תסתכלי עליי ככה" אמר. "בואי, שבי".
הוא הצביע על אחד הכיסאות, ואליסון ישבה שם בגלל שפחדה ממנו.
"אז התכנית היא כזאת: אנחנו נגיד למשפחה שלך שאת חטופה, והם יביאו לי כסף" אמר.
"ואז אתה תשחרר אותי?" שאלה, והוא צחק.
"לא" אמר, "אני אהרוג אותך. אבל זה די מצחיק, לא?".
"תשחרר אותי!" צעקה עליו ורצה לכיוון הדלת.
היא יצאה מהחדר, וראתה את המסדרון.
זכרונות ופלאשבקים רבים עלו במוחה.
-פלאשבק-
"רוצה לצאת החוצה?" שאלה אליסון.
"כן" תום אמר.
הם רצו ביחד החוצה וישבו בצילו של העץ.
"תודה" אמרה אליסון. "תודה שאתה החבר הכי טוב שלי, ושאתה עוזר לי תמיד בהכל".
-סוף פלאשבק-
אליסון הסתכלה על היציאה ומיהרה לרוץ אליה.
היא התחילה לבכות כשראתה את העץ הגדול והמוכר.
היא מיהרה לטפס על הגדר, בורחת מהשומרים הרבים שהקיפו אותה.
היא הצליחה לברוח, והגיעה לרחוב הראשי.
היא הביטה בחשש על כל העוברים ושבים, וניסתה למצוא מקום לשהות בו, כשיד אחזה בה.
היא הסתובבה בחשש וראתה את תום.
מבטה היה מפוחד. היא פחדה מכולם. גם מתום, לוקאס ואיירין, למרות שידעה שלא יעשו לה כלום.
"אליסון? איך הגעת לכאן?" שאל.
היה לה קשה לנשום, והיא לא הייתה מסוגלת לענות.
היא נפלה על הרצפה, והתחילה לראות נקודות שחורות.
"אליסון!" שמעה צעקה, ולאחר מכן שקט.
***
איך עבר עליכם הפורימון? הלכתם למסיבות?
אנחנו מתקרבים מאוד לסוף, ואני מזכירה שמיד אחר כך יעלה סיפור חדש, הרבה יותר טוב וארוך!
YOU ARE READING
לחיות את האהבה / הושלם
Romansaאליסון היא יתומה, לפחות ככה כולם חושבים. היא חסרת חברים, מכיוון שלא לומדת בבית הספר, וגרה רק עם לוקאס - אחיה הגדול ממנה בשנה. אבל באותו לילה, אותו לילה בו היא הלכה למסיבה, חייה השתנו. עכשיו היא יודעת את האמת, והיא לא תפסיק עד שתנקום. אבל האם זה שווה...
