אז הגענו ל500 קריאות, הנה המרתון!!
מרתון 1/3
***
אליסון יצאה מן הדירה, כועסת.
היא הייתה צריכה לחשוב על מקום לישון בו.
החזרה לדירה לא הייתה אופציה.
לישון ברחוב גם לא הייתה אופציה.
אליסון הלכה עם תיק הגב, מנסה להתחמם מהקור המקפיא, כשמכונית שחורה נעצרה לידה.
"צריכה טרמפ?" שמעה את קולו של לוקאס, ונעצרה.
"אני בסדר" סיננה, והמשיכה ללכת.
"את לא נראית בסדר" השיב, ונסע אחריה, באותו קצב הליכתה.
היא עצרה, עצמה את עיניה כחושבת, ולבסוף נכנסה למכונית.
לוקאס חייך לעצמו.
"אז להחזיר אותך הביתה?" שאל, והיא הנידה את ראשה לשלילה.
הם שתקו, ולפי הדרך המוכרת אליסון הבינה שהוא לוקח אותה לדירתם.
"תודה" אמרה.
"על מה?" שאל כלא מבין.
"שאתה עוזר לי" השיבה. "התנהגתי אליכם די מגעיל".
"זו לא אשמתך. זו אשמתינו" התחיל לוקאס לדבר. "אני מצטער, ואני מכבד אותך ומבין שייקח לך זמן לסלוח".
היא חייכה.
"את רוצה לספר לי מה קרה?" שאל כשהגיעו לבניין, אך לא יצאו מהמכונית.
"הוא בגד בי עם החברה הכי טובה שלי" אמרה והתחילה לבכות.
דניאל הופיע מחוץ למכונית עם מבט שואל, ובתגובה לכך לוקאס יצא מהרכב, כשאליסון עדיין בוכה.
"היא צריכה את תום עכשיו" אמר לוקאס, ודניאל הלך לקרוא לו.
מבין כולם, אם לא מחשיבים את לוקאס, הקשר הכי חזק שלה היה עם תום.
היא לעולם לא תוכל לנתק איתו קשר באמת, וגם כשברחה לניו יורק ידעה שמתישהו תיצור איתו קשר.
"אלי" אמר תום, כשהבחין בפניה העצובות והבוכות.
הוא פתח את דלת המכונית וחיבק אותה, והיא חיבקה אותו בחזרה.
"דניאל" אמרה, כשראתה אותו במבטה.
הוא התקרב אליה וחיבק אותה בעדינות, מפחד לשבור אותה.
YOU ARE READING
לחיות את האהבה / הושלם
Romanceאליסון היא יתומה, לפחות ככה כולם חושבים. היא חסרת חברים, מכיוון שלא לומדת בבית הספר, וגרה רק עם לוקאס - אחיה הגדול ממנה בשנה. אבל באותו לילה, אותו לילה בו היא הלכה למסיבה, חייה השתנו. עכשיו היא יודעת את האמת, והיא לא תפסיק עד שתנקום. אבל האם זה שווה...